בכל הזהירות, הכבוד והאסור להשוות הראויים, מבקשת להכריז כי הפשטות משחררת!
יומיים לתוך מסע האורז הגדול והקול המטריד השוכן לו בקביעות בירכתי המוח, נדם. (זה קול הצעקה הפנימית שקמה כשהבנתי, אי שם במהלך השירות הצבאי שטחינה בלתי מוגבלת של טוסטים עם גבנ"צ: ביג נו-נו). לא עוד דילמה, חיבוטים והתלבטויות בענייני אוכל ויחסינו לאן. לא עוד ייסורים בעניין הסביח שתקעתי על הבוקר ולא עוד שטח חישוב ענק במעבד המוחי שהוקדש כל כולו לחישובי בריאותנות (סידן זה טוב עם ויטמין c? לא, ברזל…לא, שומן…לא…).
יש אורז ורק אורז. יאללה, תתפרעי.
כל המקום הפנוי הזה מעורר אמנם מחשבות על שפע וחזירות, אוכל ובורות רגשיים, גבולות והפנמה של דיכוי אבל היי, לרגע לא חשבתי על אוכל!
לסיכום: פשטות זה טוב, יותר טוב שקט, הכי טוב גם וגם באיזה ספא מפואר.
היום מצטרפים ירקות ירוקים.
מבינה דבר או שניים בהפנמה של דיכוי , זאתי.
(צילום: AliExpress)