ושוב שלום.
אז אחרי הפוסט הקודם שבו למדתם קצת על האכזבות והההישגים שלי עד גיל 30, הגיע הזמן לעסוק בסוגיות החשובות באמת בגיל הזה- איך מקדמים את עצמי הלאה. נכון, לעשות צבא, לסיים תואר ראשון, לסיים עבודה גרועה אחת ולהשתלב במקום עבודה טוב אחר זה בהחלט הספק מרשים, שלא לדבר על מציאת בן זוג שאפשר להסתדר איתו מספיק כדי עבור לגור איתו, אבל לי אישית זה ממש לא מספיק.
מאז שעזבתי את מסגרות הלימוודים בין אלו של החובה ובין אלו של הבחירה, אני די חייבת להגיד שאני מרגישה שהראש שלי מתייבש. ואל תבינו לא נכון- אני ממש גרופית של ההרצאות ב-TED ואני גם קוראת המון ספרי הדרכה בנושאים שונים, אבל עדיין זה לא ממש מספיק. אני עדיין לא מרגישה שאני באמת לומדת ומיישמת או מפנימה משהו מכל זה.
מה שגרם לי לחשוב- אולי הגיע הזמן לתואר שני? בניגוד לתואר ראשון שהמסלול אליו כמעט שקוף, איך יודעים שהגיע הזמן לתואר שני? ויותר מזה מה עדיף ללכת על המשך ישיר למה שלמדתי בתואר ראשון ובאותו מוסד? או אולי משהו אחר? מצד אחד, התואר הראשון שלי- תקשורת היה כללי מאוד והמוני מאוד ואני לא יכולה להגיד שהפקתי ממנו המון. מצד שני אני לא אדם ריאלי במיוחד וללכת על מסלול תואר שני בניהול עסקי עלול לעשות לי הרבה צרות אבל ללא ספק ילמד אותי המון..
אני יודעת מה תגידו, אם יש לי כל כך הרבה שאלות ותהיות אולי אני עוד לא מוכנה להכנס לתוך המסלול הזה של לימודי תואר שני, אבל מצד שני מתי עדיף לעשות את זה אם לא עכשיו שאני צעירה וחסרת דאגות ועיסוקים מחייבים כמו ילדים למשל. אשמח לשמוע מה כל אחת מכן חושבת בנושא. על סמך מה אתן החלטתן ללכת על לימודי תואר שני ומה זה תרם לכן? כל עצה טובה תתרום.