בשנתיים האחרונות ליוויתי ארבעה מוסדות אקדמאיים שונים בהליכי בירור תלונות על הטרדה מינית. בצד זאת, פגשתי מתלוננות רבות שהוטרדו במסגרת לימודיהן האקדמיים, בין אם על ידי מרצים או אנשי סגל מנהלי ובין אם על ידי סטודנטים עמיתים. סייעתי להתאחדות הסטודנטים בניסוח תקנון מוצע לכלל המוסדות האקדמאיים, שלא התקבל על ידי המל"ג, וליוויתי את הליכי תיקון התקנות למניעת הטרדה מינית הנוגעות לאקדמיה.
עוד באון לייף:
- הנשים שהוטרדו מינית לא מוכנות לשתוק יותר
- מתנדבות במד"א חושפות: הטרדות מיניות בארגון
- פרשת יצחק לאור: קלון חברתי, לא פלילי
על פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, בישראל פועלים 66 מוסדות להשכלה גבוהה, בהם לומדים כ- 308,000 סטודנטים, מתוכם בין 55-60% נשים.
כמו בכל מקום עבודה, גם במוסדות להשכלה גבוהה קיימות הטרדות מיניות. סקר של משרד הכלכלה שבחן את עולם העבודה מצא כי כ-12% מהנשים העובדות בישראל מוטרדות בעבודה מדי שנה. אם נשווה נתון זה למספרן של הסטודנטיות, נמצא כי מעל 22,000 סטודנטיות מוטרדות בכל שנה במסגרת לימודיהן.
נתונים אלו מעידים עד כמה התופעה הנחשפת כעת משקפת רק את קצה הקרחון של תופעה רחבה ועמוקה יותר.
ההטרדות המיניות במוסדות להשכלה גבוהה לא שונות מההטרדות המיניות המוכרת לנו ממקומות העבודה – הטרדה שמקורה בפערי כוחות גדולים, המובילה לדרישת הטבות מיניות תמורת הטבות לימודיות (quid pro quo" זה תמורת זה")- למשל- אם תתני לי נשיקה תוכלי להגיש את העבודה באיחור, או- אם לא תצאי איתי לשתות קפה אני לא בטוח שאאשר לך את הנושא לתיזה. הטרדה מסוג ניצול יחסי מרות, והטרדה הכוללת התייחסויות בעלות אופי מיני, או התייחסויות מבזות ומשפילות לנשים על רקע מינן ומיניותן.
עם זאת, האקדמיה מזמנת לנו טשטוש גבולות נוסף, המציב קשיים של ממש בפני המוסדות המעוניינים לטפל בתופעה (ולמרבה השמחה, רוב המוסדות בהם נתקלתי הקדישו מאמצים, ופעלו בנחישות למיגור ההטרדות המיניות מקרבם).
מטרתו הראשית של מוסד להשכלה גבוהה היא לימוד ומחקר. במסגרת זו, מעבירים מרצים בעלי ידע ומומחיות את מומחיותיהם לסטודנטים. אחד מהעקרונות החשובים לקיומו של מוסד אקדמי הינו החופש האקדמי. החופש האקדמי הוא המרחב החופשי והפתוח המוקנה למרצים, לפעול להרחבת הידע המחקרי והידע הלימודי, ללא התערבות חיצונית והכתבתם של תכני הוראה או תחומי המחקר. העולם האקדמי עסוק חדשות לבקרים בגבולות החופש האקדמי, בהגבלות שניתן או ראוי להטיל עליו, ובסיכונים שבהגבלות אלו.
מוסדות להשכלה גבוהה מתגאים בחופש האקדמי המוענק למרצים בהם, לעסוק בכל תחום, להרחיב את הדעת בכל נושא ולהתמקד בתחומי מחקר כאוות נפשם.
אולם אותו חופש אקדמי בדיוק יוצר טשטוש גבולות גדול לעיתים, בין מרצה לסטודנט, או בין מרצה לכתה שלמה.
נתעמק בדוגמא – מרצה לתולדות האומנות אשר מלמד קורס על עירום באומנות, מאפשר לסטודנטים לדעת מראש כי השתתפות בקורס כוללת חשיפה למיצגים שונים של עירום ועיסוק בהם, ולבחור האם להשתתף בקורס אם לאו.
לעומתו – מרצה בקורס מבוא, שהינו קורס חובה לכלל התלמידים, מביא במסגרת אחד השיעורים דוגמא של מיצג הכולל עירום, אשר כל הכיתה צריכה להשתתף בו.
נדמה כי הדוגמא כאן קלה – העיסוק הוא עיסוק אקדמי, כחלק מקורס מובנה, וכחלק מתופעה הקיימת באומנות אשר סטודנטים צריכים ללמוד.
מה לגבי מרצה בקורס מבוא, אשר בוחר להביא אך ורק מיצגים הכוללים עירום? בכל שיעור ושיעור, בין אם הוא עוסק באומנות קלאסית או מודרנית, צילום, ציור או פיסול, כל בחירותיו של המרצה לדוגמאות לניתוח הינן דוגמאות הכוללות עירום?
האם מדובר בחופש אקדמי? האם מדובר בבחירת תכנים לגיטימית? האם מדובר בהתרסה? האם מדובר בהטרדה מינית?
בעוד שלכל בר דעת ברור הגבול כאשר מרצה מציע לסטודנטית הצעה מינית מחוץ לשיעור, או מתייחס באופן מופגן למיניותה בלא קשר לנושא השיעור, הרי שהגבול מיטשטש בקלות במקום בו ההתייחסויות המיניות הן לכאורה חלק מנושאי הלימוד, כאשר לא ברור אם הן מחוייבות המציאות אם לאו, ואם הן כלולות בחופש האקדמי של המרצה.
ניטול דוגמא אחרת – מרצה למשפט עברי אשר בוחר להתמקד במהלך שנה שלמה בדינים הקשורים ביחסי אישות, ניאוף ואונס. האם מדובר בבחירה אקדמית לגיטימית, או באדם המעוניין לחשוף את הסטודנטים לתכנים מיניים בוטים בכסותו של החופש האקדמי?
ככל שעולה מודעותן של סטודנטיות לזכותן ללמוד בסביבה נטולת הטרדות מיניות, צפים ועולים עוד ועוד סיפורים של הטרדות מיניות שטיבן אמירות של מרצים בפני כתה שלמה. בחינתן של אמירות אלו אינה קלה ומציבה בפני האקדמיה דילמות של ממש. קיומו של חופש אקדמי הינו קריטי, בעיקר למוסדות מחקר יוקרתיים, ומעבר לקידומו של המחקר – הינו אבן יסוד לחברה דמוקרטית. החוק למניעת הטרדה מינית לא בא לאסור על עיסוק כלשהו בתחומים הנוגעים למיניות האדם. הכוונה אינה לייצר חברה פוריטנית שאינה עוסקת בתחומים מיניים, בכל תחום עיסוק אקדמי שהוא. מנגד – החוק בא להגן על נשים מפני הטרדתן בהתייחסויות מיניות חוזרות ונשנות, או התייחסויות מבזות ומשפילות.
בעניין זה, נתקלים כלל המוסדות האקדמיים בבעיה משותפת, שפתרונה איננו קל.
בעיה ייחודית אחרת בה נתקלים המוסדות הינן סטודנטיות לתארים מתקדמים, בתחומי התמחות ספציפיים, בהם קיימת התמחות ייחודית למרצה המטריד. במקרים אלו, קיים קושי של ממש ביצירת הפרדה בין המוטרדת למטריד, באופן שאינו פוגע בסטודנטית, המעוניינת לסיים את לימודיה בתחום ההתמחות הספציפי.
כאמור, לפני מספר שנים ניסחה התאחדות הסטודנטים תקנון מוצע אחיד למוסדות אקדמיים למניעת הטרדה מינית. התקנון לא אומץ על ידי המועצה להשכלה גבוהה, ובמצב הקיים- פועל כל מוסד לפי תקנון פנימי שלו, אשר מתאים את התקנון שבחוק כפי הבנתו של אותו מוסד. למרבה הצער, חלק מהמוסדות אינם מקיימים הליכים המתאימים לחוק ולרוחו (כמשתקף אף מדוח מבקר המדינה בעניין זה מלפני מספר שנים). אף המוסדות הפועלים לשמירת החוק, נתקלים בבעיות ייחודיות, כאמור, אשר יש מקום לדון בהן בכובד ראש.
טוב תעשה המועצה להשכלה גבוהה אם תתן את דעתה לעומק בעניינים אלו.
טוב יעשו המוסדות להשכלה גבוהה אם יוסיפו לפעול לפי חוק, הן בזווית החינוכית- מניעתית, והן בטיפול חסר פשרות במרצים שסרחו.
טוב יעשו הסטודנטיות אם ימשיכו להיות מודעות, ישימו ליבן לתופעות שאין מקומן במוסדות להשכלה גבוהה, ויביאו תלונותיהן בפני המוסדות, כמו גם יחשפו אותן לאור השמש.
המטרה המשותפת – של השגת חזית אקדמית ישראלית בעלת שם מקצועי מצוין, הנהנית מחופש אקדמי רחב, אך נטולת פגיעה מגדרית – הינה מטרה לאומית חשובה. רק טיפול מערכתי כולל יסייע בהגשמה שלה.