מכירים את זה שאתם מאוד רוצים מישהו, מחזרים, מפנטזים, משתדלים, משקיעים.. וכלום? ואז יום אחד נמאס לכם ואתם מוצאים לכם מושא עניין חדש או סתם מתפנים לעניינים אחרים ואז פתאום הבן אדם מעוניין. מכירים? קרה לכולנו.
זה קורה עם אנשים, עם משרות שאנחנו מעוניינים בהם, דירות שאנחנו מעוניינים בהם, כל מיני דברים שאנחנו מאוד רוצים ואז כשמאבדים עניין פתאום זה מגיע ובקלות.
אז מה באמת קרה שם? מה הקטע עם היקום ששולח לנו את כל הדברים האלה רגע אחרי שאיבדנו עניין?
מה שקורה הוא ששיחררנו אחיזה.
שיחררנו את הלחץ, הכמיהה והרצון התהומיים ואפשרנו לדבר הזה להגיע אלינו. פינינו לו מקום.
אז איך עושים את זה מבלי לאבד עניין ובאופן שמאפשר לנו להנות מאותם דברים שאנחנו רוצים כל כך בהם? במילים פשוטות יותר: איך משחררים אחיזה?
כשאנחנו מאוד מאוד רוצים משהו אנחנו הרבה פעמים מאמינים שאותו הדבר או אדם, הוא מהותי ביותר להמשך הדרך שלנו ואנחנו פשוט חייבים אותו. הדבר החשוב הראשון שאנחנו צריכים להבין הוא שאין באמת דבר כזה. זהו שקר שהמיינד שלנו מייצר ואנחנו מאמינים בו. אין באמת דבר בעולם הזה שהוא מהותי להתפתחותנו והוא חיצוני לנו. כל מה שמהותי לנו כבר קיים בתוכנו, כבר הגענו איתו.
כשאנחנו מאמינים לשקר הזה, אנחנו משתמשים בהסחת הדעת הזאת כדי להמנע מלעשות את העבודה האמיתית, שהיא להסתכל פנימה ולבדוק מהו החוסר הפנימי שאני חווה עכשיו. המנגנון הזה גורם לנו לחשוב שאת החוסר הזה יכול למלא רק משהו חיצוני ושאם לא אשיג אותו אשאר במצב של חוסר או תקיעות.
האם זאת האמת?
תהרהרו רגע בשאלה הזאת.
במידה ואתם מסכימים אפשר לעבור לשלב השני:
להסתכל באומץ פנימה ולבדוק מהו אותו חוסר פנימי שאני חווה כרגע. מהו אותו חוסר שגורם לי להאמין שאם יהיה לי את הדבר או האדם הזה, אותו חוסר יתמלא. על מה הדבר או האדם עונים בצורך הפנימי שלי? למה אני רוצה דווקא את הבחור הזה? מה בדיוק יש בו? מה אני רואה בו שקוסם לי כל כך? מה הוא מסמל עבורי? מה יש בו שהייתי רוצה לנכס לעצמי?
אנחנו נוטים להשליך על מושא ליבנו הרבה יותר ממה שיש בו באמת. אנחנו משליכים עליו את כל החסכים והחוסרים הפנימיים שלנו. מבחינה אנרגטית אותו מושא מרגיש עומס אנרגטי שמגיע מצידנו והעומס הזה אינו מאפשר לו להתקרב. הוא יכול להרגיש אותות מצידנו אבל משהו גדול וחזק ממנו עוצר אותו.
בשלב השלישי:
כאשר אנחנו מבינים מהו הצורך או החוסר הפנימי שעולה בנו אנחנו מטפלים בו. מוצאים את הריפוי לדבר החסר בתוכנו. ממלאים את הבור. העבודה הזאת דורשת מאיתנו זמן ותשומת לב. כל האנרגיה שלנו מופנית כרגע לתהליך הפנימי שלנו עם עצמנו. כל המשקל האנרגטי ששמנו על מושא ליבנו עובר מן החוץ אל הפנים ומוסט עכשיו אלינו.
מה שקורה עכשיו הוא שאותו בלוק אנרגטי שעמד בינינו ובין אותו דבר בו חשקה נפשנו מתפוגג. למושא ליבנו יש עכשיו מקום להתקרב ולהכנס לחיינו. אנחנו כבר לא תולים את כל תקוותינו באותו הדבר, כבר לא שמים את כל הז'יטונים שלנו עליו וכך הוא יכול אט אט להכנס לחיינו.
אנחנו מאפשרים, מפנים מקום ומוכנים להתנסות ואז הדברים קורים. אם זה מדוייק לנו זה חוזר אלינו אם לא – זה משתחרר ומפנה מקום לדבר הבא.
מצטטת לכם מילים ששלחה לי מתאמנת יקרה שלי בסוף השבוע : "את פשוט אלופה וזה עובד. שיחררתי את הציפיות מ-X ופעם ראשונה שצחקנו והיה לנו ממש כיף. כל צעד שאני עושה מאז התהליך איתך פשוט עובד. תודה אשה יקרה"
אז אנשים יקרים, אם יש דברים או אנשים שהייתם רוצים שיתגלמו בחייכם בקלות אני מזמינה אתכם לעשות את העבודה הזאת ולשחרר. באמת לשחרר מתוך אמונה שמה שמדוייק לכם יכנס לעולמכם ומה שלא ? לא.
אז קדימה, הגיע הזמן לחולל ניסים בחיייכם.