אם עד עכשיו התרגלתלם לחלוק קורת גג אחד, בזמן גירושין הפרדת בית המגורים לשניים גורמת לעלייה בהוצאות המחיה, בשני הבתים הנפרדים גם יחד בכ- 25% ויותר, לעומת הוצאות הבית המשותף. כלומר, זוגות שהכנסתם נשארה קבועה יאלצו להפחית את רמת חייהם בכ- 25% או יותר לעומת רמת החיים שהורגלו אליה בטרם הגירושין.
הפרדת נכסי בני הזוג יוצרת גם היא הפחתה בערכם הממשי. מכירתה של דירת מגורים משותפת וחלוקת התמורה בין בני הזוג תותיר בידי כל אחד מהם סכום שבמקרה הטוב יאפשר לו לרכוש דירה פחות טובה משמעותית, ובמקרים אחרים לא תתאפשר כלל רכישת דירה. כך גם לגבי חלוקתם של שאר הנכסים.
המושגים המשפטיים העוסקים בנושאים אלו הם "חלוקת הרכוש המשותף" ו"מזונות".
חלוקת הרכוש המשותף
חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע כי בעת הגירושין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של נכסי בני הזוג, כולל חובותיהם המשותפים, אשר נצברו במהלך הנישואין, למעט חריגים מסויימים המופיעים בחוק. כלומר, הרכוש המשותף שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם יחולק ביניהם בחלקים שווים בעת הגירושין.
עו"ד דפנה טל קורן, המתמחה בדיני משפחה, מציינת כי החוק מאפשר לבתי המשפט ולבתי הדין, לבצע חלוקה לא שווה של הרכוש בהתקיים נסיבות מיוחדות, המצדיקות זאת. המדובר בדרך כלל במקרים בהם חוסר האיזון בין בני הזוג בולט במיוחד, ובית המשפט, המביט גם לעבר העתיד, פועל במטרה להביא לאיזון משאבים שיאפשר לשני בני הזוג סיכוי הוגן לקראת החיים שלאחר הפירוד.
בעבר יושם החוק בפועל בבתי המשפט האזרחיים בלבד, בעוד שבתי הדין הרבניים לא הכירו בו. בשנים האחרונות מחלחל החוק גם לבתי הדין הרבניים.
רכוש משותף עשוי לכלול:
* דירת המגורים
* כספים, חסכונות, השקעות וכו'
* פנסיות, ביטוחי חיים, קופות גמל, קרנות השתלמות וכו'
* עסקים
* מכוניות
* מיטלטלין חובות, משכנתאות, יתרות חובה
* מוניטין, נכסי קריירה, נכסי עתודה כלכלית, הכנסה עתידית.
* מניות ואופציות
בצד הרכוש המשותף קיים גם רכוש אישי, השייך לאחד מבני הזוג בלבד. רכוש אישי יישאר ברשות בעליו ולא יחולק בעת הגירושין והוא עשוי לכלול:
* נכסים שהיו בבעלות בן הזוג עוד בטרם הנישואין.
* מתנות שהתקבלו מבהלך הנישואין.
* ירושות שהתקבלו במהלך הנישואין
* חפצים אישיים.
אך עושים זאת?
לאסוף ולרשום את כל פרטי הרכוש המשותף. ייתכן ויתגלעו מחלוקות בינכם לבין בני זוגכם בשאלה האם נכס מסויים הוא חלק מהרכוש המשותף שיש לחלוק בו, או שמא הוא רכוש אישי האמור להישאר בידי בעליו. דוגמא אופיינית ? אחד מבני זוג קיבל בירושה מגרש. על גבי המגרש בנו בני הזוג את ביתם, מכספי חסכונות ומשכנתא. האם הבית והמגרש מהווים רכוש משותף? או שמא זהו רכוש אישי של יורש המגרש? בתי משפט מכריעים במחלוקות אלו בהתאם לראיות ולדין. בהליכים הסכמיים ניתן לעיתים להגיע פתרונות גמישים ויצירתיים גם בשאלות אלו.
להעריך את שווי הרכוש. חישוב ערכם של חלק מהנכסים אינו פשוט ודורש חישובים מורכבים ולחילופין קביעת מנגנונים לקביעת הערך, כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות:
- כאשר בני הזוג מסכימים על העברת חלקו של אחד מהם בדירת המגורים לבן הזוג השני, תמורת תשלום מחצית מערכה, מתעוררת, לא פעם, מחלוקת לגבי ערכה של הדירה. בן הזוג המעביר את חלקו בדירה יעדיף את ההערכה הגבוהה ביותר של הדירה (ולקבל תשלום גבוה עבור חלקו) בעוד שבן הזוג המקבל יעדיף את ההערכה הנמוכה (ולשלם פחות). מנגנון אפשרי לפתרון מחלוקת זו עשוי להיות מינוי שני מתווכים, או שמאים, אחד מטעמו של כל אחד מבני הזוג, כאשר ממוצע ההערכות ביניהם יהווה את ערך הדירה.
- חישוב ערכן של פנסיות ונכסים אחרים שאינם נזיליים במועד הגירושין הוא פעולה מורכבת הדורשת קבלת חוות דעת של אקטואר.
- סוגיות כלכליות הקשורות למוניטין, למניות ולאופציות דורשות לעיתים קרובות חוות דעת מקצועית. הערכת שווים של נכסים אלו נעשית הן בבתי המשפט והן בהליכים הסכמיים גם תוך הסתמכות על חוות דעת מקצועיות.
לקבוע מועד לחלוקת הרכוש. בעוד שפרטי רכוש מסויימים יחולקו במועד הגירושין, עשוי להדחות מועד החלוקה של סוגי רכוש אחרים לתקופות ארוכות. מכירתה של דירת המגורים עשויה להידחות למועד מאוחר יותר, על מנת לאפשר לילדים להמשיך ולהתגורר בה עם אחד ההורים. כך גם איזון תשלומי הפנסיה ונכסים כספיים אחרים שאינם נזילים במועד הגירושין, עשוי להידחות למועד בו יהפכו לנזילים.
חלוקת הרכוש כרוכה, כמעט תמיד, בהורדה ברמת החיים. מטבע הדברים, מנסה כל צד להפחית את הפגיעה הכלכלית בו. ברוב המקרים, הקטנת הפגיעה באחד מבני הזוג תבוא על חשבון בן הזוג השני. בהליכים משפטיים יוכרעו שאלות אלו בהתאם לדין ולראיות. בהליכים הסכמיים ניתן להגיע להסכמות החורגות מהדין, תוך התאמתן לצרכי הצדדים וילדיהם.
מזונות
מזונות הם תשלומים חודשיים המועברים ע"י החייב לידי הזכאי. הכללים המשפטיים ביחס למזונות הם כללי הדין הדתי – הדין העברי ביחס ליהודים. כללים אלו מיושמים הן בבתי המשפט לענייני משפחה והן בבתי הדין הרבניים.
מזונות אישה
- מזונות האישה הם חלק מחיובי הבעל היהודי לאשתו. לכן, מזונות האשה משולמים עד הגט. בדרך כלל משולמים מזונות אלו במהלך תקופת הפרידה בין הצדדים.
- כל עוד הם משולמים, אמורים מזונות האשה לשמר את רמת החיים לה הורגלה. הכנסות האשה, מעבודה או ממקורות אחרים, מקוזזות ממזונותיה.
- על פי הדין העברי, התנהגויות מסוימות של האשה, אם הוכחו, מהוות עילה להפסקת מזונותיה. העילות המקובלות הן בגידה, מרידה (סרוב לחיות חיי אישות עם הבעל) וכן סירוב לגט.
מזונות ילדים
- ע"פ ההלכה חייב אב יהודי לספק את צרכיו ההכרחיים של ילדו. צרכים הכרחיים מוגדרים כמזון, לבוש, מדור, הוצאות מדור, חינוך ורפואה. צרכים אחרים כגון, חוגים, קייטנות, בילויים וכו' מוטלים על שני ההורים ביחס ליכולותיהם הכספיות. חובת תשלום המזונות, ע"פ הדין, חלה עד גיל 18. בתקופת השירות הצבאי חובה משולמים מזונות מופחתים ? 1/3 מסכום המזונות ששולם עד אז.
קביעת המזונות משפיעה, במידה רבה, על גובה ההכנסה הפנויה הנותרת בידיו של כל אחד מבני הזוג המתגרשים. במציאות בה כמעט תמיד נפגעת רמת החיים של המתגרשים באופן ניכר, מבטאים הדיונים על המזונות את המחיר המיידי והיומיומי של הגירושין.
מי שאינו רוצה להתגרש מתקשה בדרך כלל לעכל את העובדה שבנוסף לפירוק הנישואין, תרד גם רמת חייו. גם מי שבחר בגירושין, מופתע פעמים רבות מהמחיר הכלכלי הנלווה אליהם. הדיון בשאלות אלו מעורר לעיתים קרובות רגשות של כעס, אשמה, פגיעה ונקמנות.
קביעת גובה המזונות, הן בבתי המשפט והן בהליכים הסכמיים, מחייבת בדיקה ריאלית של הוצאות והכנסות המשפחה, תוך התייחסות לסטנדרטים מקובלים. גם כאן, מאפשרים ההליכים ההסכמיים התאמה של המזונות לצרכי הילדים ובני הזוג, מעבר לסטנדרטים המשפטיים המקובלים.
המידע המוצג במדריך למתגרשים הינו כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי.
הפוסט הבא: גירושין וילדים.