מחזור ט"ז

"It's not time to make a change
Just relax, take it easy
You're still young, that's your fault
There's so much you have to know"

cat stevens

 

הי ילד. כן, אתה. עם העיניים התכולות המדהימות. זה לא היה לפני חודש, מקסימום חודשיים, שהעיניים התכולות הללו נפקחו לראשונה אל מול העולם? לא לפני רגע השכבתי אותך בעדינות רבה כל כך בעגלה וטיילנו יחד לראשונה בשכונה? זה לא היה לפני שבועיים שהלכת לראשונה לגן? לא לפני שבוע ישבת בהתרגשות לראשונה מול המורה שלך בכיתה א? מה, לא?

 

והבטתי בך, נשמתי נשימה עמוקה אחת והנה שש שנים חלפו. כל כך מהר… הרגליים הקטנות שנכנסו בהיסוס לבית הספר, יוצאות ממנו בביטחון וצעדו אתמול במסיבת הסיום כשאתה נושא את דגל בית הספר. הם מכירות שם כל שביל, כל פינה. נכנסת לבית הספר כילד קטן, העיניים פעורות לרווחה, צמאות ללמוד, נדהמות מבליל המראות המטורף שנחשף בבת אחת אל מולך. אתה כאן. עכשיו תלמד להסתדר. תן יד לחבר, זקוף קומתך. החיים מתחילים. מה היית אומר היום לילד ההוא לו יכולת לדבר איתו?

 

אולי היית מספר לו על הנער הזה, המדהים, שהפכת להיות. אולי היית מספר לו על ימים טובים כל כך, עד שחזרת מבית הספר מרחף משמחה, על חבורת ילדים שגדלה יחד, עם הטוב והרע, על ציפורניים שמגדלים לאט לאט, על חברים טובים כל כך ועל הגאווה שבהצלחה. ועל ימים קשים, לא פשוטים, על ימים בהם הלב נמתח עד הקצה וכאב והתחספס ולמד והמשיך הלאה. אלו הם החיים, ילד שלי.

 

מתוך cafe.themarker.com

 

אולי היית מספר לו על הדרך הזו שגילית. ואיך שגילית שגם לא פשוט לצעוד בה. הילד ההוא לא יכול היה לראות אותה. בעיניים שלו היה תום, בדיוק כמו האח הקטן שלך שאתמול ברך אותך על הבמה. אתה כבר מפוכח. ציניקן גדול כמו אבא ואמא, הרעיונות בשמיים, הלב בוער. חברו לנו כנפיים, אתם אומרים לנו, אנחנו מוכנים כבר לעוף.

 

אני שלמה לחלוטין, ילד. אין בי תחושת החמצה או פספוס. הייתי איתך לכל אורך הדרך. למדתי מתי לצעוד חמישה צעדים אחורה ולתת לך להמשיך לבד. אין חוויה הדומה לגידול ילד. אתה תחבק את ילדיך שלך ותישבע להם אמונים לנצח. כל תא ותא בגוף שלך יתכוון לשבועה הזו ויתכוונן אליה. ממש כך. אתה תאחז בידיים הקטנות והלב שלך יעוף למעלה כשהם יבקשו רק אותך וינסו לשווא להקיף את גופך בחיבוק.

 

ואז הם יתחילו להתבגר, ילד. אתה מבין, אותו הילד שכל כך חיפש את היד שלך, מביט בך לפתע במבט שונה ומושיט את היד למקום אחר. והחיבוק נעשה אחר. כבר לא מתמסר. וזה בסדר, זו דרכו של עולם. זה יכאב לך קצת, אבל הלב יידע לשחרר. לבבות של הורים וילדים, נותרים לעד קשורים יחד בקשר שלא ניתן לגעת בו.

 

ואתה, אתה כל כך בנפשי וכל כך בלבי. אתה גילית לי כמה עמוקה היא האהבה וכמה צבעונית היא. אתה גילית לי עד אילו גבולות מטורפים היא נמתחת ועד כמה מדהים לגלות איך הילד שלך הופך לבוגר. הענקת לי שעות של שיחות, רגעים אינסופיים של יחד ואני בחרתי לעוף עם זה הלאה ולהודות כל יום מחדש על המתנות האלו. וקרניים של אור התפוצצו מתוך הלב שלי לאט לאט, כל יום עוד ועוד. כי שמחתי איתך וכאבתי איתך וגדלתי איתך.

 

I was once like you are now
And I know that it's not easy
To be calm when you've found
Something going on
But take your time, think a lot
Well think of everything you've got
For you will still be here tomorrow
But your dreams may not

 

המשך במעוף, אהוב שלי. אנחנו כאן איתך.


תגובות (0)
הוסף תגובה