היי אתה.
זו אני, הקול הזה שאתה שומע כבר 9 חודשים. זו אני, אמא שלך.
ואני עוד מנסה לקלוט ולעכל שאני עוד מעט ממש, הולכת לפגוש אותך, בפעם הראשונה.
בינתיים, אתה עדיין רק קונספט. יצור קטן שבועט בי כל הזמן. ואפילו לא יודע שעוד פחות מיממה, כל מה שהכרת על העולם, הולך להשתנות מהקצה אל הקצה. קונספט חמוד.
ותקשיב, אין לי באמת עוד שמץ של מושג איך קוראים לך, או איך אתה נראה, ואיזה צבע עיניים יש לך, או שיער, והאם השיער שלך מתולתל או חלק. ועוד יותר אין לי שמץ אם יש בך משהו שדומה לי ? אם זה העיניים, הפה, האף..??
הדבר היחיד שיש לי זו תמונת תלת מימד מהאולטראסאונד שעשו לנו בחודש הרביעי, נדמה לי, אבל מי יודע כמה זה קשור למציאות.
אבל מה שאני כן יודעת, בוודאות, זה שמחר אנחנו שנינו הולכים להיפגש בפעם הראשונה. אתה ואני, אני ואתה. אמא ובן.
ואני כבר מרגישה את האהבה הזו שרק מחכה להתפרץ אליך.
טוב, היא כבר מקננת בבטן יחד איתך, קרוב ל 9 חודשים.
אהבה. של אמא לבן.
מי היה מאמין, שמחר זה הולך לקרות, ושאני הולכת להיות אמא לבן.
ואני אומרת את המילים האלו ולא קולטת.
אולי היית מבין את זה, את החוסר קליטה הזה, אם גם אתה היית מכיר אותי,
לפני שהכל התחיל.
אתה מבין, עד שכל זה קרה, הייתי עוד רווקה טיפוסית. גם די התרגלתי בשנים האחרונות לחיות לבד. אדון לעצמי, אחראית רק לעצמי. וגם קצת לנינה (שתפגוש גם אותה בקרוב, אחרי שהיא הפריעה לך בטח לא מעט בנביחות שלה).
וכשכבר הרעיון הזה של להיות אמא התחיל לקרום עור וגידים, אז גם לקח לי הרבה מאד זמן (המון!) להתבשל ברעיון הזה. ואז זה לקח עוד קצת זמן לעשות את זה, ובדרך היו לי לא מעט משברים, ופחדים, וחרדות והרבה מאד דמעות. וגם ההיריון עצמו לא היה פשוט בכלל. התחלת להיות שובב כבר אז, מה?
ופתאום אחרי כל כך הרבה דברים שקרו, ובלי לשים לב,
אתה כאן.
ועוד פחות מיממה שנינו הולכים להיפגש.
פתאום כבר אתה לא תהיה קונספט.
ואני כבר לא אהיה גילי, הרווקה, חסרת הדאגות (יחסית).
אנחנו נהיה אמא ובן.
אמא שלך. בן שלי.
וכן, כנראה שגם אם אני אכתוב את זה עוד מיליון פעם,
אמא ובן,
אמא ובן,
אמא ובן….
אני עדיין לא באמת אקלוט.
אז עדיין לא קולטת, אבל גם מתרגשת בטירוף.
ובלחץ אטומי.
ולא רק מהמפגש הזה שלנו, שרק יעבור בשלום, אמן, אלא גם מכל ה-אחרי. עם כל התהיות לגבי אם אני אצליח להיות אמא טובה וקולית בשבילך ולא לאבד את העשתונות בכל בעיה שתצוץ, ואם אני אצליח להעניק לך כל מה שתצטרך, ואם תבין את ההחלטה להביא ילד בלי אבא, כשתגדל… ואם… ואם…
וכן, יש גם עוד 'אם' אחד, לא קטן, לגבי הכמה גילי תישאר ממני.
זה גם קצת מלחיץ אותי.
אז כרגע אני עמוסה בהמון התרגשות מהולה בלחץ.
ורק יכולה לקוות ולהתפלל שהכל יעבור בשלום מחר, ושאתה בסדר ובריא,
ושתתאהב בי כמו שאני בוודאות אתאהב בך, יצור אהוב קטן, שבינתיים רק בועט בי מבפנים.
יאלא שהזמן יעבור ושנפגש כבר.
פחות מיממה. ואווווו!!!
או אם להגדיר את מה שקורה אצלי בבטן ובראש
$#@&@#%*^*&^%%^$$#@$#%!!!!!!!!!
יוווווווווו!!!!