אני רוצה רגע לדבר על הנקה.
במשך כמעט 4 חודשים אני עושה שמיניות באוויר על מנת להימנע מלדבר על הנושא הכל כך מעיק ומרגיז הזה. בתור אימא טרייה ודנדשה אני כבר לא יכולה להחזיק את זה בפנים. הגיע הזמן לצאת משידת ההחתלה.
למען השם, תעזבו אותנו בשקט.
עוד באון לייף:
· הנקה: האם היא הופכת תינוקות לחכמים יותר?
· הנקה: אל תחלקו איתי את הפטמות שלכן
· חוק ההנקה: כשגבר נכנס לנו לחזייה
כשאני אומרת תעזבו אני מתכוונת למשפחה, לחברים, לטיפת חלב, קופות חולים, אנשי תקשורת, רופאים וסתם אנשים ברחוב.
רדו לנו מהוריד.
בואו שנייה נדבר על זה, כן?
תרחיש דמיוני שכזה – אני אימא צעירה, נלהבת ומתרגשת לקראת הבאות. שומעת מכל מקום אפשרי את חשיבות ההנקה, עד כמה הילד שלי יהיה מדהים והורס ובעצם מה שמפריד בינו לבין נשיאות ארה"ב זו האפשרות המדהימה שאני מעניקה לו, קפיצה אדירה לתוך החיים – באמצעות הנקה. פלא של ממש.
אממה, בעודי מגיעה להיניק מסתבר שזה בכלל לא מה שהבייבי שלי רוצה. ואחרי זמן מה, גם אני לא. לא נוח לי ולא נוח לו. לא עלינו, יש לי בעיה בריאותית שמונעת ממני להניק או רחמנא ליצלן אני פשוט לא רוצה. לא נוח לי עם הקונספט, לא רוצה להיות משאבה אנושית – פשוט לא רוצה.
האם זה הופך אותי להיות אימא פחות טובה? האם הלילות השלמים בהן אני מבלה ערה, מיטב האנרגיות שלי, עצם היותי מלאה בכל היציאות שגוף האדם הקטן הזה מייצר, העובדה שהפכתי להיות המטפלת הצמודה של הצאצא נמחקים מעצם העובדה שאני לא מיניקה?
שאלו כל אימא את מספר הפעמים שנשאלה את השאלה הבלתי נמנעת "את מניקה?". יותר מזה, שאלו כל אימא, מה מיקום השאלה הזאת אחרי "מה שלומך?".
נניח וכבר עברנו את המשוכה הזאת. הגענו כבר למתן תמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות) בסתר או בפומבי תוך כדי התנצלות בפני כל הסובבים אותנו. ואז הביקורת מהמקום הכי לא צפוי – חברות התמ"ל עצמן!
מסתבר, כך נראה, שלא די בבושה שהחברה גורמת לי להסתובב איתה על ההחלטה לא להיניק, המדינה מחייבת את חברות התמ"ל להזכיר לי שוב ושוב בכל הזדמנות ואינטראקציה בינינו שאני בעצם אימא איומה.
מתוך האתר של נוטרילון: תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תחליף לחלב-אם), התש"ן-1990, חלות על פעילות האתר, ובתוך כך, לתשומת לב – חלב-אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק; יש להשתמש במוצר המיועד לתזונת תינוקות במקום חלב-אם רק לאחר התייעצות עם רופא או אחות לבריאות הציבור בדבר הצורך להשתמש בו ואופן השימוש; יש להכין מוצר המיועד לתזונת תינוקות במקום חלב-אם בהתאם להוראות המצויות על גבי אריזת המוצר או לפי הוראות רופא או אחות לבריאות הציבור.
מה בעצם המשורר בא להגיד? אם היה לך ספק – את חרא של אימא. בינינו, מישהו קיבל אישור מהרופא להאכיל את הילד שלו ברעל הזה שנקרא תמ"ל? מישהי הגיעה לבית המרקחת עם מרשם וחתימה של רופא?
אז על מה כל הסיפור בעצם? מה המטרה מלבד השפלה שתקנת הבריאות הזאת מנסה לעשות?
הרי אם כבר אני פה ומסיבותיי אלו או אחרות אני לא יכולה או רוצה להיניק, למה לנפנף לי את זה בפרצוף פעם אחר פעם? למה אני זקוקה לתזכורת הזאת?
אם נחשוב רגע, המקבילה היחידה הנפוצה בה המחוקק מחייב אזהרה – היא הסיגריות.
האם תמ"ל = סיגריה? האם אני בעצם מובילה את הילדה שלי למחלות חשוכות מרפא בכך שאני נותנת לה את האוכל? אם מדובר בדבר כל כך נורא, מדוע לא מוכרים במרכול הקרוב לביתנו חלב אם מיובא ממדינות עולם שלישי? איך אנחנו כחברה מערבית מתקדמת יכולים להרשות לעצמנו את הנזק הנורא הזה לתינוקות שלנו?
תופתעו לגלות שאת כולם נורא מעניין אם אני מיניקה. אז לא, אני לא מיניקה.
למה את לא מיניקה אתם שואלים? התשובה מחולקת ל-3 הסברים מרכזיים:
א' זה לא עניינכם.
ב' זה ממש לא ענייכם.
ג' אם אתם ממש מתעקשים שזה חשוב, זה עדיין לא עניינכם.
הציצי שלי הוא לא רכוש הכלל והעניין הזה הוא ביני לבינה. וכרגע, הצד של בינה מאוד מבסוט על ההסדר בינינו. יש לי תינוקת מאושרת שעולה יפה במשקל, ישנה מצוין ובאופן כללי מבסוטית על החיים כמו שאני התחלתי להיות רק מאז שהיא הגיעה. חשוב לציין, שלמרות סילופי אמת מצדי בנוגע לנושא ההנקה בטיפת חלב – קיבלתי צל"ש על ההתפתחות המדהימה של הילדה שלי.
ראו מה זה, הילדה שלי אוכלת מהזוהמה של התמ"ל ועדיין מתפתחת יפה מאוד. אין בנו ולו טיפת חשש בנוגע לחוכמה שלה. הילדה גאונה, לאף אחד אין ספק. אבל היי, זה כבר קשור לגנים.