אין על תל אביב (עכשיו עם כל ענייני הרכבת הקלה קצת פחות), אני אוהבת כמעט כל דבר בה,מחוברת לכל מה שהיא מציעה. צבעונית,נגישה,מזמינה וכל כך קלילה.
יחד עם כל האהבה הזו יש גם רגעים של מחנק,של צורך חזק באויר אחר.
אז הגיע לו אחד מהרגעים הללו והפעם החלטתי לעשות מעשה. אספתי חברה טובה,תיק קטן ויצאנו לדרך..
היעד:הכי צפוני שאפשר-מטולה.
המטרה: לנשום אויר אחר,ליהנות מהשקט.
מתחילות את הנסיעה בליווי מוזיקה טובה. בכל זאת, 3 שעות בערך עוד לפנינו.
לאט לאט שמנו לב איך שהנופים משתנים,ככל שהצפנו יותר כך נהיה ירוק יותר ואיכשהו גם רגוע יותר. פה אחד החלטנו,מעכשיו יומיים שלמים דממה,שום דבר בעולם לא יוציא אותנו משלוותינו.
ממשיכות בנסיעה אל היעד, ואפילו עוצרות לנשנוש וטבילה קצרה בכנרת, אבל עוד רחוקות מהיעד (כאמור, מטולה).
כעבור שעה של נסיעה מהכנרת הגענו למתחם בית שלום שנמצא ברחוב הראשונים.(כשמו כן הוא,מהרחובות הראשונים שהוקמו במטולה.)
בית שלום זהו מלון בוטיק בניהולם ובבעלותם של מרים וחיים הוד המדהימים(זאת גילינו בדיעבד) כל המתחם נבנה לפני 120 שנה ע"י משפחת הוד ממייסדי המושבה ונקרא על שמו של שלום פיין אביו של חיים. כשהגענו למתחם היה קשה להתעלם מהשקט ששורר במקום,בדיוק מה שחיפשנו,התיישבנו על אחד הספספלים בחצר המושקעת והמטופחת שניכר בה טעמם האישי והנשמה של בעלי המקום.
לאחר מנוחה קלה,עלינו לחדר,נפתחה הדלת ו..
וואו.
לא ציפינו.זרקנו את התיקים ופשוט התמסרנו למקום שאנחנו הולכות לשהות בו יומיים שלמים (כ"כ קצר). התארחנו בסוויטה שנקראת 'סוויטת הערבה', שבקלות הייתה יכולה ליפול למקום קלישאתי של עיצוב כפרי עם ריהוט מעץ – אבל לא.
הכל היה מדויק. הדבר הראשון שמשך את עינינו היה הקיר המשוחזר במרכז החדר. קיר שהאבן בו סותתה ונחשפה בצורה טבעית והיא הבסיס לשפה העיצובית במתחם בכלל.
בסוויטה חלונות גדולים שמאירים את החלל ומכניסים אויר צפוני ,כיסוי מיטה מקטיפה בצבע בורדו עז שהיווה שילוב מושלם לריהוט העתיק, החל מהג'קוזי המפנק במרכז החדר ועד לפרטים הקטנים (נברשות מרשימות,מנורות מלח להשלמת החוויה)
חצר בית שלום צילום אורן שלו
סוויטה בבית שלום במטולה-צילום לירז פנק
סוויטה בבית שלום במטולה-צילום לירז פנק
כשסוף סוף סיימנו להתפעל מהסוויטה שלנו,חנכנו את הג'קוזי-כי איך אפשר שלא?! עשינו זאת בליווי שיכר שזיפים שמכין חיים הוד במו ידיו(וידיו בכל).
השיכר,השעה והאוירה גרמו גם לרעב להתבשל היטב. ירדנו לסעוד את ארוחת הערב במסעדת המלון שמתעטפת במנות של השף אסף אוטולונגי וידועה כאחת המסעדות היותר טובות באיזור הצפון ובחומרי הגלם המשובחים והטריים שהיא מחזיקה.
שף מסעדת בית שלום במטולה בגינת התבלינים החדשה בסמוך למסעדה
מסעדת בית שלום פתוחה לקהל הרחב ולא רק לאורחי המלון ומציעה ערבי שירה בציבור וריקוד באוירה מושלמת.
סינייה טלה צילום אסף רונן
חונקי כמרים צילום אסף רונן
לא רוצות להפסיק לאכול אבל מוכרחות,עוד קצת ונתפוצץ ולכן, אין ברירה,עשינו מנוחה קלה בגינה המושקעת שהיינו בכיף עוברות לגור בה ועלינו להתפנק במיטה הענקית עם המצעים הלבנים הרקומים.
למחרת בבוקר,פתחנו את היום בארוחת בוקר עשירה במיוחד במסעדת בית שלום-עשרה סוגי גבינות אם לא יותר, שאת חלקן כמו את הדגים המלוחים,שמן הזית,הריבות ועוד שלל מטעמים מכין חיים בעצמו. ידו בכל כבר אמרנו? ארוחת בוקר לא שיגרתית ועמוסה כל טוב,לחמים טריים,גבינות קשות,גבינות רכות,דגים מלוחים,סלט טרי,ריבות,מוזלי,תה צמחים ובטוח שכחנו עוד דברים.
לארוחת הבוקר הצטרפה אלינו מרים,בעלת המתחם שסיפרה לנו על היסטוריית המקום והמשפחה, על החקלאות ועל המחשבה שנעשתה בכל פרט עיצובי כזה או אחר בגינה,בחדרי האירוח ובמסעדה.
מרים היא אמנית,בעלת גלריה במתחם. שם היא מציגה בין היתר את תערוכת זיכרון נסיגה לציון 15 שנים לנסיגת צה"ל מלבנון.
התערוכה כוללת עבודות רקמה אומנותיות,צילומים,קטעי עיתונות ווידאו. בנוסף לתערוכה הזו מרים יוצרת פסלי זכוכית וגופי תאורה מרהיבים עשויים גושי מלח.
התחושה החמה והביתית שמרים נתנה לנו כשסיפרה על הסטורית המשפחה,על המקום ועל העבודה הקשה שלה ושל חיים בשימור מקום היסטורי,אותנטי שמשלב את אהבתם הגדולה לאירוח ברמה אחרת,אהבתם למולדת והחיבור החזק לשורשים. כל אלה גרמו לנו רק לערך מוסף על המקום. לא עוד מלון בוטיק או צימר,אחד מיני רבים שכבר ביקרנו וראינו..מקום שיש מאחוריו סיפור וכל פרט בו מוקפד על מנת שהאורחים יקבלו חוויית אירוח מקסימלית ושונה.
בטוח נחזור,לפחות קצת,רק להרגיש את השקט