אינסוף אהבה

לפני שנתחיל, אזכיר מה שאנחנו עלולים לשכוח. גלעד שליט. בחור מבחורינו. עדין, רגיש ואנושי. נחטף לפני יותר מחמש שנים. נמצא כאן, לידינו ואנחנו נמנעים לשחררו משיקולים כאלה ואחרים. הדבר מסב לי כעס ותסכול. תחושת אימפוטנציה ותמיהה לגבי הערכים שהיו נר לרגלינו, היו ואינם.  אשמח לשלוח לגלעד, כעת, אינסוף אהבה, חללית של שלום שתבוא אליו עכשיו ותבשר לו שרבים משתוקקים לשובו הביתה ,למרות הסכנה שבדבר. לשחרר אותו זה לקחת סיכון. גם השירות שלו בחיל השריון היה לקיחת סיכון מצידו. יש סיכונים שמוכרחים לקחת אחרת משלמים ביוקר.

שני בניי הגדולים, נעם וזיו אוהבים לדבר על מספרים ולחקור אותם. מטבע הדברים הוא שהם גם יתעניינו במספרים גדולים וקיצוניים, וכך הגענו גם לענייני "אינסוף". שם מתחיל להיגמר לי ההיגיון. כשבני שואל אותי "כמה זה אינסוף ועוד עשר"? ואני עונה לו ? "אינסוף". ו"כמה זה אינסוף פחות עשר"? ואני שוב עונה לו  – אינסוף. בשבילם זה לא נשמע כל כך מוזר מכיוון שהכול חדש להם וכל מה שאבא אומר זה כנראה נכון. בשבילי, לעומת זאת, משהו קורה עם המידע הזה, עם החשבון הזה, עם המתמטיקה הזו שהולכת לאיבוד לפתע, כשמתגלה ביטוי לא ברור אך שגור ? "אינסוף". מזיכרונות לימודי המתמטיקה מהתיכון, ישנם לא מעט תרגילים המתייחסים למושג "אינסוף". ההתייחסות מוגבלת להגדרות המקובלות לאינסוף אך ברור שאנחנו לא באמת מסוגלים להבין את המושג הזה. לא בכלים שכלתניים. אינשטיין אמר ? "במקום שבו נגמר ההיגיון שם מתחיל אלוהים" ואני מעדיף הפעם לומר שהדרך להבנת האינסוף עוברת דרך האהבה.

כאדם אינטואיטיבי ושכלתני כאחד אני חש שמדובר במהפכה פוטנציאלית מבחינה תודעתית. אהבה שנתפסת בעיקר כרגש עשויה להתברר ככוח, כיכולת, כידע, ככלי להסברת דברים. אהבה שמוזכרת בעיקר כרגש המחבר בין אנשים, כדבר היפה שיש לנו להעניק זה לזה, הופכת כאן, עכשיו, בעיניי, למקור שיכול להסביר את מה שלא ניתן להסביר למרות שידוע שהוא קיים. האינסוף קיים גם אם השכל לא מסוגל לתפוס אותו. אנחנו חיים בדיכוטומיה קבועה גם אם לא נודה בכך ? אנחנו חיים במסגרת שיש בה לכאורה הסברים פיזיקאליים רבים ויחד עם זאת ברור לנו שהעולם יותר נסתר מאשר גלוי. ישנו עולם שחוקיו אינם מצייתים לחוקי הכבידה או למשוואה 1+1=2. ישנו עולם כזה שאמור לאט לאט להתחבר לעולם המוכר והמובן. באופן קצת לא ברור, דווקא העולם הזה, הרגשי והרוחני, שנוכח בכל עת בחיינו, יוכל לדעתי להסביר לנו את הדברים שאנחנו מתעקשים לחפש רק בכלים המצומצמים שבנה המוח הלוגי. אהבה תסביר לנו את האינסוף, ואם נחזור רגע לאיינשטיין- אהבה תסביר לנו, אם נרצה, גם את אלוהים.

הבה נתייחס רגע ונרגיש לרגע את המושג "תשוקה". נסה להתחבר לרגע למושג הזה ולשהות בתוכו. חוש את התשוקה שלך. חושי את התשוקה שלך. חושו את החוויה הנעימה והמעוררת הזו, של להשתוקק למשהו. האין מדובר בסוג של חוויה שגורמת לנו לתחושה של התעלות או "עלייה" לאן שהוא? האם כאשר אנחנו מרגישים את התחושה הזו אנחנו יכולים לאמוד אותה או למדוד אותה? האם יש לה גבולות? האם יש לה סייגים? האם יש לה מספרים? האם יש לה מימדים פיזיים שחוסמים אותה? מובן שלא. קיימת אמנם מציאות שתקבע לפי כללים מסוימים את אפשרויות ביטויי התשוקה אך עצם חווית התשוקה נעדרת כל גבולות וטוב שכך. התשוקה היא חוויה אינסופית. אנחנו לא מוכרחים לחשוב על אלוהים על מנת לחוות אינסופיות. מספיק שנתחבר היטב לתשוקה הטבעית שלנו ונרשה לעצמנו לדמיין אותה משתחררת ונעה לכל עבר וכבר נחוש היטב את העונג הקיים באינסוף.

האם שמת לב לפתרון החידה שהשתרבב למילים האחרונות שבשורה האחרונה? "העונג הקיים באינסוף". מה אנחנו, בני האדם, עושים על מנת לחקור את הירח? אנחנו שולחים לשם חללית שתצלם, תאסוף אבנים, שתחפש חומרים שונים, שתספק לנו מידע שממנו נוכל לשרטט לעצמנו מודל אותו אנחנו יכולים להבין, להסביר ואף לחזות את התנהגותו. אם נוכל לשלוח חללית גם למקומות אחרים יותר, בוודאי נעשה כן. האדם ינסה להגיע לכל מקום באופן פיזי על מנת לראות, לברר, לחקור ולתהות במו עיניו וחושיו לגבי כל תופעה שיכולה להיות קיימת. האדם ירצה להשתמש בחמשת חושיו ובכליו המדעיים על מנת להסביר לעצמו את מה שנסתר מעיניו. האדם יבנה מכונות משוכללות ומתוחכמות על מנת לנסות ולגלות עוד (טלסקופים, מיקרוסקופים) אך יגלה במהרה את עצמו שוב ושוב מוגבל. כל מה שהוא עושה, ועושה הרבה, הוא שימוש ב- 50% מהיכולת האינטליגנטית שלו. הוא מפרש מציאות לפי חמשת חושיו, לפי מה שניתן למדוד. החדשות הטובות הן שלא ניתן למדוד אינסוף בדיוק כפי שלא ניתן למדוד אהבה. מדוע? מכיוון שכלי המדידה אחרים, שונים. כלי המדידה לאלה נמצאים ב- 50% האחרים, שכמעט ולא מנוצלים.

אז איך שולחים חללית אל האינסוף, על מנת לחקור אותו? מעבר לעובדה שקיים פער ענק בין היכולת הטכנולוגית של האדם לבין הגעה למרחקים ארוכים, נראה לי שישנה נוסחה שיכולה לסייע ואולי גם עם הזמן יחברו הכוחות האלה, אינטואיציה ולוגיקה גם יחד ויסבירו את מה שמוזר ולא הגיוני בחיים, מבלי שנצטרך להוציא מיליארדים נוספים למכונות משוכללות, מיליארדים שיכולים באותו הזמן להציל אנשים ולשמש מקור למבנים שמפארים את צמיחת האדם, הריפוי שלו וריפוי כדור הארץ. יש לנו משאב יקר ערך שכמעט ולא מנוצל. הגיעה השעה למהפכה האינטואיטיבית, בכל רמה, כולל גם ברמה המדעית. האינטואיציה אינה צורכת כלים משוכללים אלא את הכלי המשוכלל ביותר עלי אדמות ? בן האדם. כמה מופלא, מוזר וראשוני כל-כך. הגאונות אינה נמצאת בשום מכשיר, ידידיי, גם אלה האוחזים בידם את מה שקרוי היום

 "SMART PHONE". עם כל החכמה שהוכנסה במכשירים אלה לא שם לב האדם ולא מתבונן בחכמה האינסופית הקיימת בתוך תוכו. דווקא המכשירים המשוכללים האלה עלולים לגרום לאדם לחוש קטן יותר ויותר אל מול הטכנולוגיה הזו, שנכנסת לו לכל מקום בחייו, ולכאורה הופכת את החיים פשוטים יותר ונוחים יותר. עלינו להישמר מהשפעתה של הטכנולוגיה מכיוון שדברים רבים שאנחנו מחפשים בחיים לא רק שלא נמצאים שם, בגאדג'טים האלה, אלא שהם גם מתרחקים מאיתנו, ככל שאנחנו מתמכרים ליכולת המתוחכמת של המכשירים הקטנים האלה, שנמצאים בכיסנו.

אם אתה רוצה לחקור את האינסוף ולהבין אותו, שלח לשם את עצמך בחללית, מייד עכשיו. אם אנחנו עוצמים עיניים ומאפשרים לעצמנו, בתהליך שיש בו הרפיה ושחרור אל הדמיון, לחוש אינסופיים וחסרי גוף, הרי הגענו במהירות רבה אל מחוזות האינסוף שלנו. אכן, מקום דמיוני לחלוטין. אכן, בלתי ניתן למדידה באופן שאינו משתמע לשני פנים. אכן, "לא רציני" לכאורה ? איך אפשר להתייחס למידע שקשור למה שהאדם חווה כשהוא עוצם את עיניו?  מה אני אוכל לומר כדי לשכנע את מי שיש לשכנע או לפחות להציע שכשאנחנו עוצמים עיניים, כשאנחנו מפנטזים ומשתוקקים, כשאנחנו חשים אהבה, אנחנו אכן "רואים" מציאות שקיימת ושניתנת להסבר? האינטואיציה מסבירה היטב ואף מאפשרת מחקר מעמיק למושגים שקשה לאמוד אותם אך היא תהיה שם, ככלי מחקרי, רק למי שמוכן להרגיש כנקודת מוצא למחקרו. אם אתה בא למחקר בכלים של יותר לחשוב וכמה שפחות להרגיש, סתמת בפניך את הגישה לממלכת הידע שתעשיר אותך יותר מכל. כך זה עובד. זה הפוך ממה שנהוג לחשוב ? ראשית יש לחקור תופעות מהמקור הרגשי ואחר כך להבין. במקור, האדם מרגיש לפני שהוא מבין. כך היא הדרך הטבעית. הרגשות מלמדים אותנו מה מסוכן, מה נכון ולאן כדאי לנוע. זו יכולת שניתנת לצפייה בחיות ששוהות בטבע. האדם שכח את זה ומכאן יצר לעצמו מגבלה של מחקר, הבנה והתקדמות.

אם אתה רוצה להבין את האינסוף שלח חללית אל האהבה שבך. אם אהבה היא מושג לא ברור אולי תתחיל בלימוד ובחקר האהבה, לאו דווקא אהבה כמשהו בין אנשים אלא תחילה כסוג של תחושה אישית השייכת רק לך. אם אלוהים הוא תופעה שקשורה באינסופיות אז כדי להבין קצת את היושב במרומים עלינו לנקוט בגישה קצת שונה. חשיבה הגיונית על אלוהים מובילה במהירות לאי הבנות, אי הסכמות וסקפטיות שלא קשה להבין אותה או להסכים  עמה. הדרך אל המקום האינסופי אינה עוברת דרך מחוזות ההסבר הליניארי שמנהל את חיינו. ההסבר הליניארי יוצר לנו תשתית הכרחית לחיים מובנים ולהקמת מוסדות מחקר מפוארים. אין בלתו ואין בלעדיו לקיום החיים. יחד עם זאת, עם הזמן, אנחנו מבינים שישנם אלמנטים נוספים בחיים, הקשורים לכמיהתנו לצמוח, לחקור, להתעלות, לרפא את עצמנו ולהבין יותר. אנחנו מגיעים לקצוות של יכולת להסביר למרות שאנחנו יודעים שיש הרבה יותר. הדבר אותו לא אסביר כעת יתר על המידה הוא שמידע רב, שמחכה לחוקרים חדשים ולמגלי ארצות נועזים נצמא כאן, בבית, ואין צורך לעלות על ספינה או לטוס בחללית. כאן, במרחבי הדמיון והרגש, במחוזות האינטואיציה והאהבה, אפשר לצאת למסעות מחקריים ולהתחיל להסביר את האינסוף. זה לא מיסטיקה למרות שזה כן. זה לא מיסטיקה כי זה לא חורג ממה שבאמת קיים בחיינו. זה כן מיסטיקה מאותן סיבות בדיוק, כי זה אכן חורג אל המקום שאותו אנחנו נוטים להזניח.

קח לך חללית, עכשיו, אולי תרצה גם לקחת אתך עט ודף כדי שתתאר מה שתראה, וסע באופן מיידי, עם המנוע של האהבה שבך, אל מחוזות האינסוף. אולי אחר כך תרצה לספר מה ראית. מה שתראה שם זה בדיוק מה שקורה בעולם האינסוף. באופן מוזר ומופלא, עולם האינסוף מורכב מ"אינסוף עולמות", כל עולם נברא על ידי אדם אחר.  ומה דעתך על האפשרות הזו?