חברה טובה שלי עוברת עוד שבוע דירה. ולמה אני מעדכנת אתכם? א. שתדעו J.
ב. כי עד לא מזמן הרגישה חברתי פחד אמיתי מהמעבר הזה מבלי שיכלה להסביר מדוע.
ג. כי יש בסיפור שלה מוסר השכל שיכול לדעתי לעזור לכל אחת ואחת מאיתנו כשאנחנו לא ממש מבינות את הפחדים שלנו.
כשניסינו ביחד להבין ממה היא כ"כ מפחדת נזכרה חברתי (לאחר חפירה די מעמיקה) בסיפור הבא (ותודה לך שהרשית לי לשתף בסיפור האינטימי הזה):
כשהייתה בת 15 הלכה עם חברה שלה לקניון "גן העיר" בת"א. במרכזו של הקניון התבצעה פעילות פורים לילדים והמנחה לפתע זרק שאלה לאוויר: "מי יודע איך קוראים לכלב שמהווה את הסמל של חנות מסויימת בקניון?". מאחר ושניה קודם עברה חברתי באותה חנות זרקה כלאחר יד את התשובה "סם העצוב". לתדהמה היה מדובר בשאלה שהפרס עליה היה אותה בובת כלב וכך מצאה את עצמה לראשונה בחייה זוכה בהגרלה/תחרות כלשהי ועוד עם פרס שממש אהבה ורצתה. לשמחתה לא היתה גבול.
עד שהגיעה הביתה…
בעוד חברתי נכנסת הביתה בשיא ההתלהבות, כמו שרק ילדה בת 15 יכולה להיות, צורחת לאויר הבית "תראו במה זכיתי" , יצאה אמה מהחדר כשדמעות בעיניה התיישבה לידה על המיטה שלה ואמרה : "סבא נפטר".
זהו. מאותו רגע לא שיחקה חברתי ולו פעם אחת עם הדובי הזה, כי במחשבה שלה, בגלל שזכתה, בגלל שקרה לה משהו טוב- קרה גם משהו רע. לא עזרו מילותיה המעודדות של אמה שאין קשר בין הדברים ושהוא נפטר כי הוא היה חולה. היא החליטה שזה קשור ואיש לא ישנה זאת.
ואכן איש לא שינה זאת.
היום היא בת 36 נ+4 ילדים קטנים ורק עכשיו הפנימה שהפרדיגמה (תבנית החשיבה) הזו לפיה "אם קורה לי משהו טוב- חכי למשהו הרע שיבוא בעקבותיו"- עדיין חיה ובועטת בה במלוא עוצמתה.
ולכן, היא מפחדת. היא מפחדת שאם היא עוברת לדירה יותר גדולה ויותר מרווחת, צעד שללא ספק מהווה משהו טוב, יבוא הרע בעקבותיו. משנה מקום משנה מזל? "לא רוצה לשנות את המזל שלי". צועקת חברתי. "חייתי בבית הנוכחי שלי 12 שנים נהדרות ומקסימות עם זוגיות טובה ובו נולדו לי ארבעת ילדיי (!!!). אם זה לא מזל טוב אז מה כן?ואם כך, למה לי לשנות אותו??? למה אני מתגרה בגורל??".
למה באמת? שאלתי.
" כי יש לי ארבעה ילדים והבית קטן עבורי ויש לנו את היכולת הכלכלית לעבור לבית גדול יותר. זה למה!".
אז מה תעשי עם הפחדים שלך? מה תעשי עם אותה "תבנית חשיבה"? הקשיתי.
" ראשית, אני מסתכלת להם בעיניים ומבינה את מקורם (יש משהו מאוד מעודד בלהבין שחשיבה מסויימת שלי היום מקורה בתפיסה של ילדה בת 15). ושנית, נפרדת מהם לאט לאט. בעבודה קשה. כל פעם קצת. ונכון, שעדיין כשקורים לי דברים ממש ממש טובים אני באיזשהו מקום עדיין מחכה לבשורת האיוב, אבל אם פעם עצרתי בעדי מלזכות באותם דברים טובים היום אני מקבלת אותם בזרועות פתוחות (כמעט) ורק בזהירות בודקת שלא מגיע איתם עוד משהו…"
ולמה זה כ"כ חשוב לך? שאלתי.
"העבודה הקשה הזו משתלמת עד אין קץ שהרי אם לא כן- אמצא עצמי לא מתפתחת, לא משנה, לא נהנית ולא מוקירה- ועדיף לי להתמודד עם הפחד מאשר לחיות חיי פחד". ענתה ללא מחשבה.
אז לך חברתי היקרה, שיהיה בשעה טובה לרגל הבית החדש!!! אני מאחלת לך שהמזל (שבואו נודה, הגיע גם בעבודה די קשה שלך ושל בעלך) ימשיך להאיר לך גם בבית החדש (מהיכרותי איתך, אני בטוחה שגם שם תמשיכי להתאמץ עבור הדברים שחשובים לי) רק ששם יהיה לך הרבה יותר מרווחJ.
והפעם אסיים עם משפט של ביל קוסבי האגדי:
"תחליט שאתה רוצה את זה יותר משאתה פוחד מזה".
עדי המאירי, מאמנת אישית בגישת הפסיכולוגיה החיובית