פעם היה בטלוויזיה תשדיר שירות, אתם בטח זוכרים אותו, בו רואים איך הסיגריות הופכות לתולעים מגעילות. התמונה הזו חקוקה בזכרוני. לא אחת כשאני רואה אישה מחזיקה סיגריה בידה ומעשנת אני לא יכולה שלא לחשוב "למה?", הרי היא טרחה להיראות במיטבה: יצאה מהבית אחרי מקלחת, אחרי שחפפה את שיערה, התיזה על עצמה בושם יקר, משחה על גופה קרם גוף חושני.
עוד ב-Onlife:
- רוצים לדעת אם יש לכם סרטן ריאות? הסתכלו בציפורניים שלכם
- הדס שטייף חושבת שכולנו איבדנו את השפיות
- טיסות גורמות לכם לאי נוחות ואפילו חרדה? אתם לא לבד
עכשיו באה הסיגריה של האחרי, וכך הלכו להם כל הריחות הטובים, השיער התמלא בריח עשן, הפה מריח כמו מאפרה והבושם היקר מציץ בקושי, משתנק מריח האפר. ועוד לא דיברתי על הריאות המתמלאות עשן, על האפר שמתפזר ומלכלך את הכל, כולל את החולצה הלבנה הנקיה. כמובן שלא נשכח את הנזק ועוגמת הנפש הנגרמת לכל הסובבים. אבל הגברת מעשנת.
איכס ראשון.
כשבכל העולם "גדולי המעשנים הבוגרים" עושים מאמצים להפסיק לעשן וגאים בכך שהצליחו וניצחו, דווקא הנוער הצעיר ביותר, מעשן, והרבה. תוכניות הריאלטי, בראשן "האח הגדול" ודומיו, תוכניות בהן העישון הוא העיסוק האולטימטיבי, הן הסיבות העיקריות לכך:
דרך עשן הסיגריות מסתובבים החיים בבית, מערכות היחסים, האהבות הקנאות והמריבות. עד שנדמה שבלי סיגריות אין עניין, אי אפשר לחשוב. והקטנים הם חקיינים טובים, מלומדים, מרגישים גדולים. פרידה מהאח הגדול הרי אמרה בעצמה – "אם אין סיגריה אני לא נושמת אני מתה".
איכס שני.
איכס שלישי.
אלפי אזרחים, אימהות לילדים, הורים במשפחות מצוקה, הומלסים, מקבצי נדבות, מ ע ש נ י ם. לא סתם, מעשנים כבדים. אין להם כסף לשלם את חשבון החשמל, הגז, הטיול לילדים. אין כמעט אוכל במקרר, אבל לסיגריות, קופסה ויותר ליום? יש גם יש.
אז גם אם התכניות החדשות לא ייצאו לפועל, אני אומרת שיעלו את המחירים וכמה שיותר. נכון, יבואו יפי הנפש ויגידו שהסיגריה היא ההנאה היחידה שיש להם, ואני אומרת – הכסף הזה הוא הכסף היחיד שיש לכם להאכיל או לחנך באמצעותו את ילדיכם הקטנים.
עוד איכסים.
בכל העולם, חוץ מאשר במדינות ערב, מתחשבים המעשנים בלא מעשנים. הם מקפידים על החוקים ונעלמים בפינות העישון. ובארץ? כל הלא מעשנים צריכים לרוב להתחשב במעשנים.
בלא מעט מקרים כשמסביב יש יותר מעשנים מהלא מעשנים, האחרונים הם אלה שמוותרים, לעיתים יוצאים החוצה. זה קורה בעיקר בלילות חורף קרים כשאסור לעשן בפנים, וכולם נפלטים לרחוב.
ואז, כשאתה הולך ברחוב, מחכה במעבר חציה או עומד בתחנת מוניות או אוטובוס, עומדים לידך כל המעשנים, ומעשנים ישר אל תוך האויר הנקי שאתה מבקש לעצמך. אתה יוצא רגע לחדר המדרגות, וריח רע של עשן סיגריות מקבל את פניך מאיזה שכן או אורח שיצא לעשן בחוץ, כי בבית אסור.
רק תתרחקו ממני
כשכל המעשנים כועסים על העלאת מחירי הסיגריות אני שואגת הידד וממשיכה. שכן אחרי הכל, כולם ימשיכו לעשן, ימשיכו להזיק, ללכלך, להפריע. גם אם מחירי הסיגריות יהיו מופקעים. ואם לא די בזה, המעשנים לא מסכנים רק את עצמם אלא גם את הסובבים אותם, המעשנים הפסיבים, אנחנו. על זה נאמר חוצפה כפולה.
לעולם נחרטה בליבי תמונתו של אבא שלי, שהיה מעשן כבד. לפני שנתיים הוא נפטר בידיי מסרטן ריאות. 10 שנים לפני שמת הוא הפסיק לעשן, אבל זה היה מאוחר מדי. הריאות שלו היו אכולו, וכך גם הלב שלי. אז בבקשה- רוצים לעשן? תעשנו עצמכם לדעת , רחוק רחוק במקום אחר. אותי זה מרגיז מגעיל ואיכס. אני רוצה להשאר נקיה.