בעוד שבועיים תשתחרר מהמאסר לירז תפארת נתן, יד ימינה של כרמל מעודה, המתעללת בפרשה החמורה ביותר של התעללות בגנים שידעה המדינה עד כה. הסייעת לירז נתן, הורשעה בסעיפים מחרידים ביניהם העמדת פעוטות למשך שעות עם הפנים לקיר, ללא אוכל, תוך שהם עושים את צרכיהם על עצמם, דחיפת אצבעות לפיהם בכוח, ריתוקם לכיסא באמצעות חולצתם, ישיבה על גב תינוקות והחזקת ראשיהם בכוח למזרון, דחיפת בקבוק אוכל בכוח לתינוקת ששוכבת על הריצפה תוך שהיא נלחמת ונחנקת ועוד מעשים נוראיים שאף עין לא יכולה להישאר יבשה אל מולם.
באינסטגרם שלנו כבר ביקרתם? לחצו כאן לעמוד שלנו!
גזר הדין על העברות החמורות שלה היה מלכתחילה מקל ביותר, וכלל 24 חודשי מאסר בלבד, ופיצוי של 25,000 ₪ שיחולק בין כל הקורבנות שלה. העונש לא התייחס כלל לעובדה, שלירז עבדה שנתיים וחצי לצידה של כרמל מעודה, והייתה עדה יום יום למסכת הסאדיזם שעברו שם תינוקות תמימים על ידי בעלת המעון עצמה, אירועים שנדמה כלקוחים מסרטי אימה, ולרגע לא חשבה לעצור את הגיהינום שבו שהו פעוטות תמימים שלא יכלו לזעוק לעזרה.
למעשים אלו מתווספת המשך ההתנהלות שלה מרגע חשיפת ההתעללות. לירז בחרה לשתוק בחקירתה, ולא לשתף פעולה. גם לאחר מעצרה של כרמל מעודה, התקשרה להורים ושיקרה שמדובר בעלילות שווא, ואף הפצירה בהם ללכת להעיד עדות אופי. לרגע לא התחרטה, לא התנצלה, טענה לחפותה במהלך המשפט ואף ערערה למחוזי על העונש המקל שקיבלה.
וכעת, בתום רק 11 חודשים מריצוי העונש, מחליטה הוועדה, בעידוד תמוהה ביותר של הפרקליטות עצמה, לשחרר את תוקפת הפעוטות הזאת, בקיצור חצי מגזר דינה – זאת בטענה שביקשה סליחה בוועדה, ודמעה זלגה על לחייה.
זה לא סוד שאמון ההורים במערכת המשפט נמוך מאוד. סגירת תיקים סדרתית, בחירה שלא לפעול נגד בעלות מעון, או סייעות שרואות ושותקות, הסדרי טיעון מקלים, ומעל הכל סחבת של שנים בכל תיק. אבל השחרור הזה, הוא לא פחות מבגידה קשה בכל הורה וילד במדינת ישראל. לא רק של הקורבנות המרוסקים של גן הזוועות הזה, שאפילו לא החלו בהליך השיקום. המדינה כמרקחה, דאגה לשיקום של הפושעות, אך לא דאגה לרגע אחד לשיקום של הפעוטות והוריהם.
בשנים האחרונות, אנחנו במטה המאבק למען ילדים, פעלנו ימים ולילות כדי להעלות את המודעות ולקדם מדיניות וחקיקה במטרה להגן על ילדי הגיל הרך. בחודש יוני אף הצלחנו להעביר חוק להחמרת ענישה כנגד מתעללות בילדים, חוק שיזם ח"כ אופיר כץ. מדיניות זו יושמה בבתי המשפט, כאשר פעם אחר פעם שמענו שופטים בגזרי הדין מציינים שלאור מכת המדינה המשתוללת, יש להחמיר בענישה, כדי להוציא מבית המשפט מסר למען יראו וייראו.
אז איזה מסר בדיוק מעבירים פה בפרקליטות וועדת השחרורים?
איפה האיזונים בין זכויות הנאשמת לזכויות של הקורבנות להם היא ריסקה את החיים? לילדים שסוחבים את הטראומה, ונמצאים בשיקום, טיפולים, וחלקם אף מסגרות לחינוך מיוחד – אין וועדת שחרורים. עמדת נפגעי העבירה צריכה להיות שיקול אמיתי, ולא על בסיס "נחמד לשמוע, אבל לא חייב להקשיב". ביד אחת מערכת המשפט עושה רושם שמבינה את המצב הקשה במציאות של ילדים חסרי ישע, במסגרות ללא מוגנות. אך בידה השנייה המערכת ממשיכה להעדיף את זכויות הנאשמות ומעבירה מסר ברור- התעללות בפעוטות חסרי ישע זו עבירה שמאסר של שנה מחפה עליה, כל עוד ביקשת סליחה ודמעה אחת זלגה על לחייך. לילדים שלנו מגיע יותר, הרבה יותר!