ברוכות הבאות ל-Boys Club. בהתאם לשמו זהו מועדון של גברים, לגברים, שמדי פעם מצרף אליו נשים שמקבלות על עצמן את סדר יומו. על הדף ה-Boys Club צריך להחליט החלטות שונות על פי חוקים שנקבעו מראש, וטוענים לאובייקטיביות כלפי כלל האוכלוסייה בישראל: נשים וגברים, ערבים ויהודים, מזרחים ואשכנזים וגם רוסים ואתיופים. בפועל, ובגלל שמי שקבע את החוקים שעליהם מתבססות הפסיקות של ה-Boys Club היה חבר במועדון בעבר, חוקים אלה נחקקו כך שיוכלו להתגמש או להתקשח – בהתאמה – וביחס למידת חברותו במועדון של מי שאת גורלו חורץ ה-Boys Club.
למועדון הזה יש תת מועדונים, שלכל אחד מהם ערכאות שונות, והוא פועל גם בתחומים שונים, אבל המשותף לכל אחד מהמועדונים האזוריים שלו, בכל אחת מהערכאות, הוא השמירה על טובת חבריו, כך שגם אם אלה מעדו, וגם אם בלית ברירה הם נאלצו להעניש אותם, ולהוציא אותם לכאורה מהמועדון, עונשם של חברי המועדון יומתק תמיד. הם מודעים לביקורת הציבורית על החלטותיהם, אבל הודות לחוק שאותו כתבו הם, או חברי המועדון בעבר, ולאור מערכת הקשרים הענפה שלהם, הם מצליחים להסית את הביקורות הללו מעל סדר היום, ולדאוג שהסדר הטוב, כפי שהם מבינים אותו, ימשיך להיות הסדר הקובע.
כדי לא לעורר את כעסם של מי שלא נכנסים – ובעיקר לא נכנסות – למועדון, חבריו מסווים אותו על ידי כך שהם מעניקים לו שמות שונים כגון מערכת בית המשפט. רוב הזמן ניכר שההסוואה הזו עובדת טוב, שכן רוב הציבור ממשיך לחשוב כי רק בידיהם של חברי המועדון לעשות צדק, וכי הם נעדרי פניות בבואם לקבוע את דינו של אדם. הודות לתקשורת הממוסדת, כמו גם לסדר יומה של מדינת ישראל, העובדה כי עבירות ביטחון ועבירות שפוגעות בזכות הקניין (שלהם, אלא של מי?), עומדות בראש מעייניהם, מצטיירות כטבעיות וברורות מאליהן.
כאמור, מדי פעם אין להם ברירה והם נאלצים לפסוק כי אחד מחבריהם אשם. במקרה זה הם יעשו ככל שביכולתם כדי להמתיק את עונשו של זה, ובאופן חריג, ולמרות שהחוק שהם כתבו קבע עונש מאסר על עבירות מסוימות, הם ימצאו את הדרך לפטור גבר זה בעבודות שירות. ואם ממש אין ברירה, אז יקטינו את תקופת המאסר עד כמה שניתן. בעיקר כשנושאים אלה יגיעו לערכאות הגבוהות של המועדון.
במקרים שבהם לא היתה להם ברירה והם נאלצו גם להעניש במאסר ארוך, או אז יעמוד לצדם גוף נוסף שחבר במועדון שלהם, והוא וועדות השחרור שיחתכו, ממש במקרה, רק לחבריהם שלהם, את המאסר על בסיס התנהגות טובה. על פניו זו זכות שעומדת לכל אסיר ואסירה, אבל בפועל, איך לומר, ההטבה הזו נוגעת בעיקר לחברי המועדון שלהם. כך למשל הם ישקלו את קיצורו של הנשיא לשעבר, משה קצב, שהואשם בעבירות קשות של אלימות מינית כלפי נשים ובשיבוש של הליכי בית המשפט, וזאת למרות שלא הודה במעשיו – תנאי שהם עצמו קבעו לשחרור מוקדם. במקרה אחר באותו האופן הם יקצרו בשליש את עונשו של ארז אפרתי, האנס, שאפשר להאמין שהיה להם ממש קשה להכניס לכלא מלכתחילה הודות לעברו הצבאי והפין שמחובר לגופו.
אבל לא רק בעבירות מין – שהלכה למעשה לא ממש מעסיקות את ה-Boys Club– הם יחליטו לקצר עונשים, אלא גם כאשר מדובר בעבירות שנוגעות ללחם והחמאה שלהם: גניבה ושוחד ומעילה. כך למשל יחליטו לקצר את עונשו של שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, שהואשם בגניבה של 4 מיליון שקלים. שמות נוספים שאת עונשם מצא לנכון ה-Boys Club לקצר הם חנן גולדלבט (שהואשם באונס, במעשה סדום, בשלוש עבירות של מעשה מגונה ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בשש נשים, שחלקן היו קטינות בזמן ביצוע העבירות), שלמה בניזרי (שהואשם בקבלת שוחד של מיליונים?, הפרת אמונים ושיבוש הליכי בית משפט), בועז יונה (ש?הואשם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, באי קיום הוראות חוק ניירות ערך, ברישום כוזב במסמכי תאגיד ובגניבה בידי מורשה).
כדי שזה לא ייראה לגמרי מוטה מגדרית, מדי פעם ה-Boys Club גם יקצר את עונשן של נשים, כפי שעשה לענת קם שהורשעה על ידיו בריגול חמור, לשולה זקן, שהורשעה בקבלת דבר במרמה, בהלבנת הון ובקבלת שוחד ובעבירות של מרמה והפרת אמונים, ולטלי פחימה שהואשמה במסירת ידיעה לאויב ולתועלתו, מגע עם סוכן חוץ והפרת הוראה חקוקה. אלה הן סטיות מהנורמה שלהם, אך הן נוגעות בעיקר לעובדה, שלמרות שבנשים עסקינן, מדובר בנשים שיכולות להיות נשותיהן של חברי ה-Boys Club. אילו אפשרות זו לא היתה עומדת להם, ספק אם היו זוכות לקיצור המאסר שלהן, ולעסקאות טיעון מקלות.
ההוכחה לכך נעוצה באתי אלון, אישה שהורשעה בעבירות של גניבה בידי עובד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, פגיעה ביכולתו של תאגיד לקיים התחייבויותיו, אחסון מידע כוזב והפקת פלטים כוזבים, ונשפטה ל-17 שנות מאסר, 3 שנות מאסר על תנאי וקנס של 5 מיליון שקלים. אלון גנבה כ-250 מיליון שקלים, שלא הלכו לכיסה אפילו, שכן היא היתה קרבן של משפחה פטריאכלית ושל אבא ואח עבריינים שסחטו אותה. לשם השוואה, הירשזון, אותו אחד שגנב כ-4 מיליון שקלים נידון ל-5 שנות מאסר, 5 חודשי מאסר בפועל וקנס של 450 אלף שקלים. עונשו, כאמור, גם קוצר.
אם לא די בפער שבין העונש של הירשזון לזה של אלון כדי להעלות ריח צחנה נוראי, הרי שהעובדה שעונשה של אלון לא קוצר, הופכת את הריח שמדיף מההחלטות המשפטיות בעניינה לבלתי נסבלות. מדוע לא קוצר עונשה של אישה שהיא עצמה היתה קורבן, שהסכום שגנבה הוא כסף קטן לעומת זה של הירשזון ואחרים? איך קרה שלמרות שוועדת השחרורים המליצה על שחרורה על בסיס התנהגות טובה, ולא ראתה בה סכנה לציבור, אלון עדין נמצאת מאחורי סורג ובריח? כי אלון, בשונה מכל השמות שהוזכרו לעיל, היא גם אישה, אבל גם אישה לא לבנה, וגם נטולת כל הון תרבותי, וכשהיא עוברת עבירה אז חברי ה-Boys Club ממש מצטמררים, כי הם רואים לנגד עיניהם איך כל הממלכה שלהם עלולה ליפול לידיים אחרות.
עם זאת, ובשביל שלמראית עין זה ייראה כאילו זה לא קשור אליהם, ברגע שעלתה האפשרות שאלון תשתחרר מוקדם, הפעיל ה-Boys Club את פרקליטות המדינה. זו טענה שבגלל שכספיה של אלון מימנו ארגוני פשיעה, ובגלל שהיא לא שילמה את הקנס שלה, אין לשחרר אותה, וה-Boys Club מלוד, כלומר בית המשפט המנהלי בלוד, קיבל כמובן את עמדת הפרקליטות, ומנע מהאישה הזו שחרור מוקדם, כאילו מבלי שהוא שם לב כי ישנן די והותר דוגמאות לשחרורים מוקדמים של מי שפשעם חמור בהרבה מזה של אלון.
ספק אם יש צורך לציין כי המורכבות והסיבות שגרמו לאלון לעשות את שעשתה לא מעניינות את ה-Boys Club שמבחינתו מערכת הענישה נמצאת כאן בשביל להתריע את מי שלא חברים במועדון היוקרתי שלו, לא את כלל האוכלוסייה. עם רקע קצת שונה, עור טיפה יותר לבן, ובעיקר עם פין שמחובר לגופה, אלון לא היתה מקבלת עונש כה חמור, וה-Boys Club היה מצליח לראות באופן ברור כי יותר משהיא עבריינית היא קרבן של חברה פטריאכלית.
לאור כל זאת, וכשברור כי המשפט בישראל גוזר עונשים על פי זהות הנאשם והנאשמת, ופחות על פי העבירה עצמה, ספק אם יש הרבה דרישות מוצדקות יותר מאשר שחרורה המוקדם של אלון, שבשונה מרוב הגברים וגם הנשים שהוזכרו לעיל, לא לקחה את הכספים אפילו לכיסה, ובזמן שהיא בכלא ילדיה לא זוכים לחיות עם אמם. וזאת בלי קשר לעובדה שאם כך נראית עבריינית מסוכנת בעיני ה-Boys Club של ישראל, אז ספק אם יש ביכולתו של זה לזהות עבריינים אמיתיים.