"אני נולדתי לאכול, לעשות מלחמה ולזיין"- כך, טוען טוביה אושרי במהלך תחקיר 'עובדה' שרחבעם זאבי סיכם את עצמו בפניו באחד ממפגשיהם. יש שיטענו כי העובדה שאושרי הוא רוצח מורשע הופכת את דבריו לפחות אמינים. גם משפחתו של זאבי שלפה את הקלף הזה בניסיונה למנוע מהתחקיר להגיע לכל בית בישראל. בין אם יש צדק ברצון לקעקע את אושרי או לא, בסופו של דבר, כוחו של תחקיר ?עובדה?, בין היתר, נעוץ בהצגתו של אדם שכל אחת מפעולותיו מתבצעת מתוקף הכוח הרב שניתן בידיו. אדם שהשפלת – נשים ופלסטינים – הייתה הלחם והחמאה שלו.
מסיבה זו, ובין אם יש תוקף לדבריו של אושרי או לא, יש במשפט הזה כדי לסכם כל כך הרבה ממה שאנחנו טוענות ולא מהיום: אונס לא קשור למין, אונס זו צורה של הפעלת כוח. ולכן, אין שום פליאה בעובדה שגנדי הימני והפשיסט, שדיבר על טרנספר לערביי ישראל, ולא ראה בהם בני אדם, גם לא ראה בנשים בנות אדם, אלא רק כלים במשחק שבו כל תפקידם לשעשע אותו. ולכן צודקת חברת הכנסת של הרשימה המשותפת, עאידה תומא סולימאן, שלא הסכימה לראות רק צד אחד של המטבע ואמרה בתגובה לתחקיר ש?מי שמוכן לרצוח בדם קר מוכן גם לאנוס נשים".
בדבריה הצטרפה תומא סולימאן להצעתו של ח?כ מהמחנה הציוני, יואל חסון, שזמן קצר לאחר שידור התחקיר דרש לבטל את חוק מורשת גנדי ולהקפיא את תקציבי ההנצחה שלו – נכון לשנת 2016 (על פי דה מארקר) הסתכם בכ- 2.3 מיליון שקלים. חבל שזה קורה רק עכשיו. גנדי לא היה ראוי להנצחה מלכתחילה. אבל בישראל, כמו בישראל, מנציחים את הרוצחים והשונאים. ולכן צריך באמת, כמו שאמר לי חבר בפייסבוק הבוקר, להגיד תודה לאלה על כך שזה נפל כעת בידי הפמיניסטיות. כי מהידיים שלנו לא משתחררים בקלות. וכך, לאחר שיבוטל חוק מורשת גנדי ויחדלו מלהעביר תקציבים לשימור זכרונו מפאת מקרי האונס ייחסך מאתנו גם הצורך להקדיש לו ולמעשי הרצח וההשפלה שלו של פלסטינים ופלסטיניות ולו לדקה.
אני כמובן מצטרפת לדרישה לבטל את חוק מורשת גנדי. אבל אני חושבת, שלאור הממצאים של תחקיר 'עובדה', לא די בביטול החוק. פעמים רבות, הרי, כאשר אנחנו מבקשות שיועברו תקציבים למניעת תקיפה מינית של נשים ואלימות נגד נשים בכלל אומרים לנו שאין כסף, וזורקים לעברנו כמה פירורים שעניינם השתקתנו עד התקציב הבא. בסדר העדיפויות התקציבי של מדינת ישראל, תקציבים שמופנים למלחמה באלימות נגד נשים הם לא ממש במקום הראשון. למול סדר העדיפויות הזה, ביטול חוק מורשת גנדי מפנה סכום נכבד מהתקציב – שהכי הגיוני להעביר לפרויקט מקיף של חינוך מגדרי וחינוך נגד תרבות האונס ששורצת כאן בכל פינה (רק בסוף השבוע נודע לנו שגם כנגד מנהל תיאטרון החאן, מיקי גורביץ?, הועלו טענות מצד שחקניות בתיאטרון על חזרות שהתקיימו לכאורה בביתו ובמהלכן נדרשו, באופן מפתיע, כל נותנות העדויות להראות לו כיצד הן מאוננות).
אגב, את מי שחושש שמורשתו של גנדי תיעלם לגמרי מהמפה של ישראל, אני יכולה להרגיע – אין שום בעיה לשלב את מורשתו הרצחנית והאלימה של זאבי, כלפי נשים ופלסטינים ופלסטיניות, גם במסגרת החינוך המגדרי. אחרי ככלות הכל, היה זה זאבי שהצליח להראות לכולנו כמה הדוק הקשר בין מיליטריזם, פשיזם ואלימות כלפי נשים, ואיך האחד מזין את השני במנגנון הפעלת הכוח והשפלת הסביבה. כי יש מי, וכאן זאבי ממש לא מיוחד, שרק דרך ההשפלה וההפעלה של הכוח יכולים להרגיש יותר מחצי בן אדם. אז כן, אני מבטיחה שבמסגרת פרויקט החינוך המגדרי שיצא לפועל בעקבות ביטול חוק מורשת גנדי ייעשה שימוש קונסיסטנטי בזאבי כדי להראות לכל שאונס זו רק עוד צורה של הפעלה של כוח שאין לה דבר וחצי דבר עם סקס.