"חוק הטרדה מינית איננו ענייני נשים ואיסור הטרדה מינית איננו ענייני נשים, ואלימות כלפי נשים ורצח של נשים והתעללות בנשים ואי קידום נשים ופיטורי נשים ואבטלת נשים זה לא ענייני נשים. אלה בעיות של כולנו ואנחנו לא נהיה חברה כפי שאנחנו אמורים להיות אם הבעיות האלה לא תפתרנה. (יעל דיין על בימת הכנסת, מתוך הסדרה 'הנבחרות', כאן 11.)
"יש יותר מדי גנרלים וכאלה שמתנהגים כמו גנרלים ופחות מדי נשים. יותר מדי גברים שחושבים שנשים פחותות מהם. אנחנו רוצים חברה יותר הומנית, יותר שוויונית, יותר נשית." ( לימור לבנת על בימת הכנסת, מתוך הסדרה)
מה לא הייתי נותנת אם הסדרה 'הנבחרות' בכאן 11 הייתה סדרת דוקו מיושנת, מין היסטוריה איומה שאפשר להסתכל עליה כעת בזעם או בסלחנות תלוי בעיני המתבוננת ולהודות לאל שאנחנו חיים במציאות אחרת – אבל אנחנו לא.
הסדרה המצוינת הזו שיצרו אפרת שלום דנון, אסנת טרבלסי וליאור אלפנט היא כמראה בפנינו, נשים וגברים, על הדרך הבלתי נתפסת של נשים במאבק לשוויון בישראל ועל כברת הדרך שיש לנו עוד לעשות וזה מה שמתסכל – יש בפנינו עוד דרך ארוכה ועבודה רבה ולא מעט מהדרישות שהציגו נשים עוד טרם קום המדינה, ועבור דרך 70 שנות מדינה, לא התקבלו עד עצם היום הזה ממש.
5 מתוך 31 שרות שכיהנו בישראל – לימור לבנת (תקשורת, תרבות וספורט, חינוך), מרב מיכאלי (תחבורה), ציפי ליבני ( הקליטה, החוץ, המשפטים, מועמדת לראשות הממשלה), שורה שנייה איילת שקד (משפטים ופנים), מירי רגב (תרבות וספורט, תחבורה), ח"כ עאידה תומא סלימן – חברת הכנסת הערבייה הראשונה בחד"ש, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה. צילומים מתוך הסדרה 'הנבחרות', כאן 11.
קשה לתפוס כמה שנים התקיימה כנסת ישראל כשנשים מיוצגות בה כפחות מעשרה אחוזים. הטיים ליין האפקטיבי שציירו היוצרות משרטט את המציאות הישראלית העגומה. עד 1992 הממוצע עמד על 12 ח"כיות. על שרות בכלל לא היה על מה לדבר. בשנה הזו, 92', לראשונה היו שתי שרות בממשלה. לפני כן כיהנה רק גולדה מאיר בתפקידים משמעותיים. עד היום כיהנו מאות גברים כשרים ורק 31 שרות. לכאורה עשינו קפיצה נחשולית למקומנו היום עם 43 ח"כיות (13 מתוכן נכנסו מתוקף החוק הנורבגי שפינה להן מקום בכנסת) ועם 9 שרות (שליש משרי הממשלה) אבל בפועל? נשים בישראל כמו בעולם כולו הן לא שליש. הן 51%. את התובנה המדהימה הזו הפנימו במרבית הפרלמנטים בעולם המערבי, הצצה חטופה בתמונות של ממשלת ספרד, ממשלת פינלנד או ממשלת צרפת מגלה תמונה מגוונת ושוויונית אבל פה? מהכנסת ה-20, אחוז הנשים בכנסת עומד על רבע וזה לא השתנה 4 כנסות (ישראל נמצאת במקום ה-61 במדד הייצוג בעולם) ובואו נגלה לכם סוד- זה גם לא עומד להשתנות בכנסת ה-25. כאשר רק שתי מפלגות, העבודה ומרצ בראשות מרב מיכאלי וזהבה גלאון בהתאמה, מציגות נבחרת שוויונית, ואילו יתר שותפיהם לקואליציה ממשיכים להתייחס לנשים כשליש או פחות מזה (ראו את הנבחרת שהציג אמש יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, 4 נשים במקומות ריאלים מתוך 12 תחת הסיסמא המאוד צבאית 'אחריו'), כאשר בליכוד מספר הנבחרות בפריימריז נמוך משמעותית מאלו שנבחרו לכנסת הקודמת, בציונות הדתית 2 נשים במקום ריאלי (אצלם נשים מהוות חמישית מהרשימה) ואף אחד לא כופה על שתי המפלגות החרדיות לספור בכלל נשים אז לא, מצבנו לא עומד להשתנות בכנסת ה- 25 ואם גוש הימין יעלה לשלטון מובטחת לנו צלילה חדה והתרסקות בכל מה שקשור לייצוג נשים בממשלה.
הסדרה הזו לפחות מספקת נחמה והשראה גדולה מלהתבונן על הלוחמות האמיצות האלה, לא פחות, הנשים המעטות שהיו בכנסת והצליחו בכוחות משותפים (אחדות שהתפרקה בכנסות האחרונות) לחולל שינוי משמעותי ועמוק בחקיקה המשפטית בישראל ולעגן זכויות נשים. אורה נמיר, גאולה כהן, לימור לבנת, נעמי חזן, יעל דיין ונעמי בלומנטל שקטעי הארכיון שלהן מעל בימת הכנסת משודרים בסדרה הצליחו להקים את הוועדה לקידום מעמד האישה, לחוקק את החוק האוסר הטרדה מינית, להעביר שיריונים לנשים במפלגות הגדולות, להיאבק בעד זכות האישה לגופה, חוק שוויון שירות לנשים ועוד ועוד. הנשים הללו הגם שחששו, יצאו להילחם בשדה שלא נתן להם צ'אנס תוך שהן מיעוט כמעט נרדף. זלזלו בהן, צחקו עליהן, לא הקשיבו להן כשנאמו במליאת הכנסת, הטרידו אותן מול המצלמות, אבל הן לא ויתרו.
השנה היא 1998, חברות כנסת מימין ומשמאל מגישות ביחד הצעת חוק ראשונה נגד הטרדה מינית – ואיך הגיב רחבעם זאבי?
"הנבחרות" – מתחילות בשלישי ב-21:45 בכאן 11. pic.twitter.com/1Xo0JsIRaG
— כאן (@kann) September 4, 2022
גם הדור שאחריהן שלי יחימוביץ', שולי מועלם, סתיו שפיר, פנינה תמנו שטה, זהבה גלאון, מרב מיכאלי ואחרות ידעו לשלב ידיים ולהעביר את חזקת הגיל הרך ואת החוק האוסר זנות בישראל ובכנסות האחרונות את חוק שימור ערכות האונס, החוק שמונע מרוצחים להחליט על עתיד ילדיהם וחוקים נוספים. כל החוקים האלה הן העבירו תוך שהן מיעוט, תמיד מיעוט. כפי שאומרת בסדרה מרב מיכאלי- 'אנחנו חיות במרחב גברי'. וכפי שציינה קרן נויבך 'אף אחד לא מוותר על הפריבילגיות של עצמו, אף אחד לא רוצה לוותר על כוח'. על כן צריך לשמוח בכל מקום שבו גברים בחרו להצביע בעד חקיקה שתומכת בזכויות נשים, על כן צריך להדגיש עד כמה הם חשובים במאבק הזה ולזכור שאת החקיקה הזו, המשמעותית, הובילו נשים למען נשים. בלי נשים בכנסת, לא תהיינה מי שתילחם את המלחמות הבאות כי גברים, לא לוקחים על עצמם את המלחמה הזו.
חברות הכנסת ה-20 חוגגות את חקיקת חוק איסור צריכת הזנות. צילום: ח"כ עליזה לביא
המאבק שלנו לשוויון לא הסתיים, יש בו מהמורות לרוב, בין השאר נשים שלא אכפת להן מזכויות נשים, ושני המכשולים הבסיסיים איתנו לתמיד – צה"ל כמפעל לפוליטיקאים ולא לפוליטיקאיות וחברה חרדית שלא מוכנה לשמוע על שוויון, אבל אם נשאב כוח מאלו שכבר היו שם, ומאלו שנאבקו על אותם דברים ממש במדינות אחרות, נלמד שזה אפשרי. קשה, אבל אפשרי ואנחנו צריכות כל אחת ואחת מכן, מימין ומשמאל, יש לנו כאמור עוד הרבה עבודה לעשות.
הפרק הראשון בסדרה נבחרות: