הקונצנזוס סביבי בשבוע שעבר היה שמשהו השתבש בשיקול הדעת של המערכת השיפוטית אם הערעור שהגישה הפרקליטות על השחרור המוקדם של עבריין המין ניסו שחם נדחה. היינו משוכנעים שבית משפט יחזיר אותו לרצות את מלוא העונש. והאכזבה מההתייחסות לעברייני מין היא לא מהיום.
בשבוע שעבר ישבתי בבית הקפה הקבוע של הבוקר והצטרפה אלינו ידידה טובה שהיא במקרה גם שופטת בבית המשפט המחוזי. לא אגיד איזה ולא אציין את שמה, מסיבות ברורות. הצטרפו עוד שני חברים לקפה הבוקר, אחד עורך דין והשני איש עסקים. העיסוקים לא ממש רלבנטיים, אלא כדי להצביע על תמימות הדעות שיש בין בני אדם שונים בנושאים מסוימים. השיחה נסובה כרגיל בשיחות בוקר על מצב הבורסה, שער הדולר, מכשיר הסלולר החדש של אחד היושבים, על הנכד החכם ההוא והבת המוכשרת של ההם, ואז אחד היושבים קרא בעיתון שהדיון בשחרורו המוקדם של ניסו שחם הגיע לפתחו של בית המשפט אחרי שוועדת השחרורים החליטה על שחרורו המוקדם, ואפרופו נוכחותה של שופטת אמר משהו חד ומושחז שאם הוא היה שופט, אף אחד מהסוטים האלה לא היה משתחרר לעולם, בטח לא לפני הזמן.
השופטת המסוימת הזו ישבה פעם בהרכבים פליליים והייתה ידועה כשופטת קשוחה שהסנגורים היו עושים ככל יכולתם שהדיון בשחרור ממעצר של הקליינטים שלהם לא יגיע אליה, כי היא נקטה בגישה מחמירה. מאחר שהיא שופטת ואחת מתוך המערכת, היא ניסתה להסביר לנו שהשחרור המוקדם וניכוי השליש נועדו דרבן פושעים להתנהג יפה ולהשתדל להשתקם ובלה בלה. למה בלה-בלה? כי בסוף, כשלחצו עליה, כולל אני, היא הסכימה איתנו, בחצי פה אך הסכימה, שאם זה היה תלוי בה, עברייני מין היו יושבים בכלא עד הדקה אחרונה של גזר הדין שהושת עליהם.
יצא שכל היושבים סביב לשולחן הקפה, ולמרות השעה המוקדמת בבוקר והקפה הסביר והבריזה שהגיעה מהמזגן, כולם ללא יוצא מן הכלל היו בדעה שעברייני מין צריכים להיענש בחומרה רבה יותר ולא להיות משוחררים, גם אם לכאורה התנהגו התנהגות טובה. ובדיוק אז קפצה באינטרנט הידיעה על עסקת הטיעון עם השר לשעבר יעקב ליצמן, ההוא שעשה מעשה בניגוד לחוק כדי למנוע הסגרה של עבריינית מין מהעדה החרדית שפגעה בתלמידות שלה באוסטרליה. עסקת טיעון של עונש על תנאי וקנס בסכום מגוחך. עורך הדין שמתמחה בדיני אישות התרגז ממש. הרי מי כמו עורך דין מבין שהעונש על ליצמן הוא צחוק מהעבודה, הרי הוא כבר לעולם לא יעבור עבירה כזו, כי לעולם כבר לא יהיה שר או סגן שר עכשיו שפרש. צחוק מהעבודה.
האם המערכת מושחתת? לא מדובר חלילה בשחיתות כספית אלא באופן שבו המערכת סוגרת בתוכה החלטות שנראות פוליטיות וגורמות אי נחת גדולה. ליצמן סייע כשר בריאות לעבריינית מין, אנסת, רק משום שהיא חרדית, בפרקליטות סגרו איתו עסקת טיעון זריזה ומעליבה את השכל הישר, ובית המשפט במקום לזרוק אותם מכל המדרגות, מאשר.
מה המסר?
כל הדיון לעיל החל מהידיעה על ניסו שחם. אבל ניסו שחם איננו מקרה יחיד. לאחרונה יותר ויותר עברייני מין משתחררים על ידי ועדת השחרורים שחרור מוקדם. אף אחד לא יודע מה הנימוקים, מי יושב בוועדות האלה ומה הם סבורים שהם עושים לעזאזל?
ניסו לא הורשע באונס במובנו הפיזי האלים, אבל הוא שכב עם שוטרות צעירות שהיו תחת פיקודו וגם החליט בעניינן וגם נראה שהיה משוכנע שהן מאוהבות בו, ולבסוף קיבל עונש מזערי. למרות הנ"ל, הוועדה משחררת אותו שחרור מוקדם. נכון, הוא כנראה כבר לא ישכב עם שוטרות צעירות כי לא יחזור למשטרה בתפקיד בכיר. כאזרח לא יהיה לו הכוח לשכנע שוטרת צעירה ממנו בארבעים שנה לשכב איתו. אז מה?
ועבריין המין קסטיאל? מקרה חמור שבעתיים ושוב בריבוע. בן אדם סימם בחורות שבסך הכל באו לבלות בערב, הוביל אותן חסרות הכרה למיטה, ואנס אותן. הסיפור מחריד. הוא גם משוחרר שחרור מוקדם? מה ראו שם בוועדת השחרורים שגרם להם לשחרר מפלצת?
ויש עוד אחרים. זה כבר נראה כמו מסר חברתי משובש שמגיע משיקול דעת משובש.
אני אב לשתי בנות. הן כבר בוגרות אבל עבורי הן תמיד ילדות שלי. הייתי להן אבא חרד שהסיע אותן לכל מקום ומכל מקום. הזהרנו אותן תמיד לא לשתות בבר מכוס פתוחה, לא לשבת לבד בלי חברות, ועוד אלף אלפי אזהרות. המזל שלא קרו להן מקרים כאלה, טפו-טפו, אבל תמיד היה חשש שמישהו יתנכל להן, זה עולם מכוער לפעמים, מלא מפלצות, אי אפשר לדעת היכן יצמח מפלצת סוטה מין. אחד צומח בתיאטרון והאחר במפעל לרהיטים לאלפיון. אבל מה אסביר להן לגבי ההחלטות לשחרר את ניסו שחם, קסטיאל, איבגי?
סוטי מין שיוצאים מהכלא ובישראל, שלא כמו בארה"ב, אין עליהם מעקב לאחר מכן, אין רישום מקום מגורים, הם יכולים להיעלם ולחזור למעשיהם. מה עם אנסים ועברייני מין שלא זכו לכותרת בעיתון וגם הם שוחררו? כולם מסתובבים ביננו והמערכת מקלה ראש.
אז מה הורים יגידו לבנות שלהן? שהעולם דפוק? שילמדו קרב מגע, ייקחו בתיק גז מדמיע, לא ייצאו לבלות? יישבו בבית? נזהיר אותן שגבר זר זו סכנה אינהרנטית, שיאבדו אמון מוחלט בגברים?
מה המסר ששולחת ועדת שחרורים כזו לציבור? מה עבר להם בראש?
אני חס וחלילה לא חושד שלמי מהחברים המכובדים קמה איזו הנאה אישית ולא חוקית חלילה משחרור עברייני מין, ואני מאמין שבליבם או בראשם הם מאמינים שהם פועלים נכון, אולי. אני לא מצליח לחשוב על נימוק להחלטה כזו, אבל יש שם חכמים ממני. אז תסבירו לי. תסבירו לבנות.
אולי זה השינוי הנדרש בחוק: אם לא עונשי מינימום ללא שחרור מוקדם בחוק לעברייני מין, לכל הפחות חובה לוועדת שחרורים שמשחררת אחד כזה לכתוב נימוקיה בפירוט ובכתב ואלו יהיו גלויים ופתוחים לציבור. שנדע. שנוכל לשפוט ולא רק להתאכזב ולכעוס.