לא הספיק לכן הריאיון עם האנס ארז אפרתי? ואולי גם התכנית שהוקדשה לעבריין המין משה קצב לא סיפקה אתכן, ואתן רוצות לשמוע עוד קצת ממה שיש לעברייני מין בישראל לומר? ובכן, אל דאגה – המרכז הבינתחומי הרצליה החליט לחתום את הכנס ?יחס החברה הישראלית לאבדות והשפעתו על תפיסת הביטחון והחוסן הלאומי? עם לא אחר מאשר האלוף במיל' איציק מרדכי.
עוד באון לייף:
דבר אחד אפשר לדעת, גם מבלי לנכוח בכנס שיתקיים ביום ראשון, ה-12 באפריל (לכל מי שחשקה נפשה להגיע אליו כדי לפוצץ אותו): לא יתקיים בו דיון ביקורתי במושג האבדה. האפשרות שאבדות בחברה הישראלית ובכלל חורגות מאבדות שמתרחשות במלחמות ו/או בפיגועים ומבצעים צבאיים לא תעלה על דעתם של הדוברות והדוברים בו.
וודאות זו נעוצה ראשית בחברה הישראלית, שמימים ימימה לא רואה אלא את ביטחוננו כאזרחיות ואזרחים מתוקף מלחמות, פיגועים ומבצעים, כחלק מאחריותה כלפינו. מי שנפגעת בישראל, שלא מתוקף איום על קיומה של מדינת ישראל, ומי שחייו נלקחו ממנו שלא על בסיס אירוע שמקורו בדיכוי המתמשך של ישראל את העם הפלסטיני – שלא יצפו שידונו בהם ובביטחונם.
מעבר לכך, כאשר מחליטים לתת לעבריין מין לחתום את הכנס, אפשר להיות סמוכות ובטוחות שהאפשרות שהמושג ביטחון יזכה להרחבה, ויגע לכלל הפגיעות שמתרחשות בתוך כל חברה, כמו מקרים של רצח של נשים, לא תילקח בחשבון. אחרי ככלות הכל, לא מדובר כאן בתחושת הביטחון שלנו, אלא בחוסן הלאומי. ולטובת שאלת החוסן הלאומי והאופן שבו זה לא נפגע מתוקף האבדות הרבות שנגרמות לישראל בעקבות מדיניותה ככובשת, אפשר גם אפשר להביא עבריין מין, שגם היום נושא על כתפיו את דרגותיו הצבאיות, כדי שיוכל לסכם את הדברים, ולתת לו להציג את עמדתו.
באופן עקרוני דרגות אף פעם לא עשו לי את זה. יתר על כן, אם כבר דרגות יכולות להעיד על דבר מה, הרי זה על כך שעומד לפני אדם שאני מעדיפה להתרחק ממנו, כי דרגות צבאיות לא נצברות מבלי שידיך יגואלו בדם. אבל, במדינת ישראל המיליטריסטית עד זרא לדרגות צבאיות יש הרבה מאוד משמעות. ולכן, אי אפשר להתייחס בביטול לעובדה שגם היום, לאחר שהורשע במעשה מגונה, מרדכי עדין נושא עליו את דרגותיו. העובדה ששלוש נשים התלוננו על כך שתקף אותן, לא הובילה לכך שבסופו של יום נלקחו ממנו דרגותיו. וביחס לכנס זה, ברי שאילו מרדכי לא היה יכול להתפאר היום בפלאפלים על הכתפיים, אז ספק אם היה מוזמן לדבר בכנס זה.
ההחלטה להזמין את מרדכי לכנס היא המשך ישיר של ההחלטה לא לקחת ממנו את דרגותיו. התובע הצבאי הראשי, אלוף משנה לירון ליבמן, הסביר בזמנו את ההחלטה להשאיר למרדכי את הדרגות כך: "בהתחשב בדמותו ובתרומתו יוצאת הדופן של מרדכי לביטחון המדינה ולחברה ולפנים משורת הדין, ניתן להימנע במקרה זה מפגיעה בדרגתו". כי הלוא ברור שעם כל הכבוד לשלוש הנשים שהתלוננו על מרדכי, וגם עם כל הכבוד לאישה שביחס לתלונתה מצא בית המשפט את מרדכי אשם בביצוע מעשה מגונה, גבר שלחם בקרב וסיכן את חייו הוא גבר שעל צה?ל, ועל אזרחיות ואזרחי מדינת ישראל, לתת לו כבוד. אי אפשר למחוק לו את עברו, ?רק? בגלל שתקף נשים והפך את חייהן ללא בטוחים.
החלטה אומללה. המרכז הבינתחומי
לפיכך, ספק אם ניתן לראות את ההחלטה האומללה של המרכז הבינתחומי הרצליה להזמין את מרדכי לכנס, כמנותקת מההחלטה ?להימנע במקרה זה מפגיעה? בדרגותיו של מרדכי. הרי בסופו של יום שתי ההחלטות הללו מבהירות את שכולנו יודעות: ביטחונן האישי של נשים, אינו עומד על סדר היום בשיח הישראלי. תמיד יש דברים חשובים יותר, אבל בעיקר תמיד יש את הסכסוך הפלסטיני ישראלי, זה שלאורו ישראל תופסת את עמדת הקרבן, עת היא משתמשת בטיעון הביטחוני חדשות לבקרים כדי להצדיק את כל פשעיה.
וכאשר הצדקתה של מדינה את פשעיה נעוצה בכך, ברי שהיא לא תספור אלא את הקרבנות שמשרתים את הנרטיב הזה. האם הקרבנות שלנו, כנפגעות של הטרדות ותקיפות מיניות, תוכל אי-פעם לשמש את מדינת ישראל בבית המשפט בהאג, כאשר תידרש זו להוכיח שלא ביצעה פשעי מלחמה? – רק אם נאנס על ידי פלסטיני, אחרת, אין בנו טעם. האם העובדה שחייהן של נשים הפקר במדינת ישראל והביטחון האישי שלנו הוא בגדר נעלם בישראל, תוכל לשרת אותה כאשר זו תידרש להעמיד פני אומללה לאור הדרישה להפסיק את הבנייה בהתנחלויות ו/או להפסיק את המצור על עזה? – לא כל עוד לא נותקף על ידי פלסטיני, ולא כל עוד התקיפה שתיעשה בנו לא תהיה על בסיס לאומני.
מעולם לא התנצל
אין בכך כדי לומר שצריך לשתוק לנוכח ההחלטה של המרכז הבינתחומי הרצליה להבהיר לסטודנטיות שלו, וגם לכולנו למעשה, שעברייני מין הם אורחים מבוקשים בכנסים שלהם; אבל צריך לראות שההחלטה הזו מקורה בהחלטה הקודמת, שעניינה אי-הפגיעה בדרגותיו של מרדכי לאור עברו הצבאי ותרומתו למדינה. פגיעתו בנשים במדינה, אינה חשובה דייה, כמו תרומתו למדינה, ומעבר לכנס, ומעבר להחלטה להשאיר למרדכי את דרגותיו, זה הנרטיב במדינת ישראל: כל מה שלא משרת את מדיניותה ככובשת, אין לו מקום, ואין צורך לטפל בו, ו/או להתייחס אליו בחומרה.
ולכל מי שתוהים האם מי ששילם את חובו לחברה לא צריך להיות יכול לחזור לציבוריות הישראלית? מרדכי לא התנצל מעולם על מעשיו, הוא לא הכיר בהם, ובשורה התחתונה הוא לא עשה דבר שיש בו כדי להפוך את נוכחותו בכנס זה לצורמת פחות. לאור זאת הזמנתו לכנס היא עוד אנקדוטה אחת מני רבות שאומרת לנשים בכלל ולנפגעות בפרט שאת האלימות שנעשית בגופותינו לא סופרים כאן.
מעבר לכך, חשוב לזכור: תמיד יש מקום למחילה, אבל בתנאים של הקרבן, לא של התוקפן. וכאשר האחרון והחברה שמתוכה יצא לא מבהירה באופן חד משמעי שהיא רואה באלימות כלפי נשים עניין חמור מאין כמותו – נגע שיש לעשות הכל כדי להדוף אותו – אז על אחת כמה וכמה, אין מקום לדבר על מחילה. בנוסף, אי אפשר שלא לתהות, לנוכח שאלה זו שחוזרת ועולה, איך זה שפעם אחר פעם אנחנו נדרשות לחשוב על העוול שנעשה לעבריין המין, ולא חלילה לנפגעות. בעיקר כאשר מספר ההרשעות קטן כל כך, ומספר הנפגעות כמספר הנשים בישראל.