מאז שהייתי ילדה הרגשתי שהמוסיקה הייתה היעוד שלי.

נהניתי לשיר ולהקשיב למוסיקה מכל מיני סוגים. אף פעם לא הרגשתי שבחרתי בזה. זה פשוט מי שאני. זה מה שעושה לי טוב ואני שמחה שנפלה בחלקי הזכות לשמח ולשתף גם אנשים אחרים ביצירה הזו שלי. פידבקים למוסיקה ניתנו לי לאורך כל הדרך, החל באמא שלי ובחברים קרובים שנתנו פידבקים, ומאוחר יותר גם אנשי מקצוע ואומנים אחרים.

 

לאורך כל הדרך דאגתי להיות מוקפת תמיד באנשים שיכולים להפרות אותי.

אנשים תרבותיים, אנשי שיחה, מורים טובים מאוד, אנשים רחבי אופקים שיכולים לייעץ לי מתוך הידע שלהם. בד בבד אני לא מוותרת על קריאת ספרים, על מוזיקה ובעצם על כל סוג של אמנות שהוא. השילוב של כל אלו גרם לי להבין ולמצוא את הדרך שלי גם ברגעים לא קלים.

 

אני נדרשת לתמרן לפעמים בין משפחה וקריירה, בדיוק כמו כל אחד אחר.

בניגוד למה שאולי חושבים עלי מי שלא מכירים אותי, אני אדם רגיל ופשוט. אחרי הכל החיים מובילים אותנו למצבים בהם אנחנו צריכים לקבל החלטות, לפעמים זה יותר פשוט ובפעמים אחרות משהו אחד בא על חשבון משהו אחר. בעיקרון אני משתדלת לתת את המקסימום בכל התחומים. שאף אחד לא ירגיש מקופח.

 

אני חושבת שילד רואה מה ההורים שלו עושים, ומזה הוא לומד אם לנסות לחקות את זה, או פשוט להתרחק מזה.

לירי, הבת שלי, עוסקת במוסיקה גם כן. אני לא נותנת לה טיפים על העשיה שלה, אני נותנת פידבקים כשהיא מבקשת. לפעמים כשאני מסתכלת עליה היא מזכירה לי את עצמי, אבל יש רגעים שאני מבינה שהיא שונה ממני מאוד מאוד. הורה יכול להגיד לילד שיעשה כך או אחרת, אבל ברגע שהילד רואה שההורה לא נוהג כך, סביר להניח שגם הוא יבחר בדרכים אחרות.

 

לפני שאני מקבלת החלטה אני מקשיבה לאינטואיציות שלי, לתחושות הבטן ומשתדלת לעשות את הצעד הנכון.

כל החיים מורכבים מהחלטות, אבל אני לא מתחרטת על שום החלטה שביצעתי לאורך הדרך. תמיד עשיתי דברים שנראו

לי מתאימים וטובים, והשתדלתי להימנע מדברים שנראו לי לא מתאימים.

כל אחת מההחלטות שקיבלתי הייתה נכונה לרגע בו היא התקבלה. בדיעבד אולי אפשר היה לעשות אחרת,

אבל זה היופי בחיים. תמיד יש עוד הזדמנות, תמיד יש אפשרות אחרת להצליח או להמשיך ולעשות את מה שאתה רוצה. עצם זה שיש הזדמנות לתקן הופכת את עניין החרטה על החלטה זו או אחרת לבזבוז זמן. 

 

הופעה חיה על הבמה היא חושפנית הרבה יותר אפילו ממופע סטרפטיז.

אני לא מעמידה פנים כשאני על הבמה. מבחינתי אין כאן שום משחק. אם עצוב לי, רע לי או שאני שמחה מאוד באותם רגעים, הקהל יכול מיד לחוש את זה. אם מקשיבים לשירים שלי, למילים שאני שרה, אפשר בקלות מאוד לדעת מי אני. גם אם ברגעים הראשונים יש מבוכה או חשש, מהר מאוד הכל נמוג ואני מתמסרת להנאה הצרופה שבשירה. בדרך הזו אני מתקשרת עם אנשים בצורה הטובה ביותר.

 

אין סוג של מוזיקה שאני לא אוהבת.

מוזיקה קלאסית מרגיעה אותי גם ברגעים מאוד כעוסים. אבל באופן כללי אני מקשיבה להמון סגנונות שונים, כאשר תמיד אני בוחנת את השיר לגופו ? איך הוא עשוי, המילים שלו ועוד. אני לא פוסלת מוזיקה רק בגלל שהיא בסגנון אחד ולא אחר.

 

אין דבר כזה בעיני מוזיקה נשית או מוזיקה גברית.

יש מוסיקה טובה ומוסיקה פחות טובה. זה ממש לא משנה בעיני מי מבצע, אני בוחנת את הדברים ברמה המקצועית, ולא לפי מי שמבצע. אין זמרת ישראלית שמהווה עבורי אייקון או שמסמלת מהי מוזיקה ישראלית יותר מאשר זמרת אחרת. לכל אחת יש את הסגנון שלה.

 

החיים הם ההשראה שלי. אין לי מקור אחד ספציפי.

כמעט כל דבר יפה שאני נתקלת בו נותן לי השראה למילים חדשות, לתוכניות חדשות ולרעיונות. בין אם מדובר בספר או בסרט טובים, ביצירת אומנות מופלאה או באדם שמנהל איתי שיחה מעניינת שפותחת לי צוהר לעולם שלו ? כל אלו הם גורמי השראה מאוד גדולים עבורי.

 

חוסר אחריות וחוסר תשומת לב ראויה לפרטים יכולים להוציא אותי מדעתי.

מכעיס אותי מאוד כשאנשים עושים חצאי עבודות ומתייחסים לזה כאל מוצר מוגמר. מכעיס אותי שאנשים מתייחסים בצורה מזלזלת או פוגעת אחד לשני. בכלל, אני חושבת שאם עושים משהו, צריך לעשות אותו עם כל הלב, ולא רק בשביל הרקורד. 

 

הצד השיווקי והמסחרי לא כל כך חזקים אצלי.

אני לא אשת עסקים, אני עושה אמנות. מבחינתי כסף הוא חלק מהחיים, וצריך לדעת איך להתנהל איתו נכון כדי שיהיה מספיק בשביל מה שרוצים. הכסף צריך לעזור לי להתקיים ולשרת אותי. בשום אופן לא אהיה מוכנה להרוס את המוסר והאתיקה שלי כאדם כדי להשיג יותר ממנו.

 

עד היום לא סירבתי להופיע בפני שום סוג של קהל משום סיבה שהיא.

הופעתי בבתי כלא, בפני אנשים שלא היו יכולים לראות אותי או לשמוע, בפני אנשים מוגבלים. כל אדם שמבקש נחמה או רצון לרגעים של השראה או רוגע ממוזיקה ראוי לקבל את זה.

 

אני נמצאת בעיצומן של חזרות לתפקיד חדש.

לא ממש יכולה ורוצה להרחיב עליו כרגע. מעבר לזה אני מופיעה עם המופע החדש שלי "נערת הרוק חוגגת 20" עם הרכב של נגנים נפלאים. חוץ מזה - מחפשת עוד חומרים, מקליטה, מקיימת מפגשים מוזיקליים מעניינים, אירועים מוסיקלים מקוריים. זה אני. זה היעוד שלי. אני מאוד נהנית לתרום ולעזור לכל מי שמבקש, ככל שמתאפשר לי.

 

הייתי רוצה להיפגש לקפה עם המון אנשים מתחומי התרבות השונים, חלקם לא נמצאים כבר בין החיים.

מאוד היה מסקרן אותי למשל לפגוש את הסופר סטפן צוויג ולנהל איתו שיחה מלב אל לב. 

מתוך המופע "נערת הרוק חוגגת 20" בזאפה הרצליה