שמי ליאת הבר, אני מוסיקאית, אני בת 40. אז נכון שזה לא הגיל הכי צעיר ביקום, וכזמרת ממשיכה להתקדם בכל הכוח ולהוציא את מיטב כספי על מוסיקה, אבל יש לי שאלה מאוד חשובה: בגלל היותי בת 40 אני אמורה להפסיק ליצור מוזיקה? האם צריכה לעשות פאוזה על כל השאיפות שלי? האם אמורה להפסיק להיות מי שאני בגלל שאני נשואה ואמא ל- 2 ילדים? אז כמובן שהתשובה שלי לכל השאלות היא לא מוחלט. ואגיד לכם למה. אני יודעת על בשרי ומאמינה שאפשר גם וגם.

הימים שלי מלאים בריצות, אבל בואו נודה באמת- של מי לא? יש לי כמה כדורים באוויר שמג'נגלת. כאמא, בת זוג, מורה לאנגלית, וזמרת יוצרת. וכמו כולם עובדת קשה עד מאד על מנת שהכדורים יהיו באוויר יותר זמן מהמצופה. דבר אחד לא חייב לבוא על חשבון האחר, ויודעת שברגע שהפכתי להיות אמא לביתי הבכורה, לא היה לי ספק שאמשיך לנסות על מנת שאוכל לשמש לה דוגמא טובה.

באינסטגרם שלנו כבר ביקרתם? לחצו כאן לעמוד שלנו!

לא אשקר, זה לא תמיד קל. לא פשוט לקום מוקדם בבוקר אחרי שלא ישנתי הרבה בלילה, ולא תמיד קמה בשיא החשק או עם מצב רוח. והכי קשה זה שהילדים חולים ומותר לי לנשק אותם רק על הראש כי יש לי הופעה חשובה בסוף השבוע. אבל תמיד מנסה להזכיר לעצמי למה בעצם אני עושה את זה. הרי לא באמת יכולה להתנחם ולהתפשר בחיים רגילים ולכאורה נורמטיביים. אני צריכה ליצור, צריכה להיות על במה וצריכה לשיר ולהיות במיטבי. הצורך הזה הוא חזק ממני והוא חלק מאוד גדול ממני.

בימינו זה לא מספיק רק לשיר ולהופיע צריך גם ליצור חומר שיווקי לרשתות החברתיות, כי אם אתה לא שם אתה לא קיים. בהתחלה היה לי מאוד קשה להיכנס לזה, ואפשר אפילו לקרוא לי אפילו טכנופובית בארון. מה לעשות, גדלתי בניינטיז ופחות מדבר אליי לשפוך כל אשר על ליבי באון ליין, בשביל זה אני כותבת שירים. אבל הבנתי מהר מאוד שאם לא אתחיל להיכנס לכל הרוטינה הזאת אשאר מאחור. אתן אולי תצחקו, אבל היועצים שלי לענייני טיק טוק, אינסטגרם, ויוטיוב הם התלמידים שלי (אני מורה לאנגלית). לא מתביישת להגיד שפשוט לא יודעת. גיל אף פעם לא שיחק אצלי תפקיד הרי אני יכולה ללמוד מילדה בת 10 או מאישה בת 80.

ואני לא לבד. כמוני יש עוד נשים שנלחמות על החלום שלהן, ולא נותנות לשום תכתיב כזה או אחר לעצור בדרכן. אחת מהן היא אבישג זיו. "כיוצרת עצמאית את צריכה לעשות המון לבד" היא מספרת. "כל החזרות, האימונים, הם משהו שבתחילת הדרך לא מביא הכנסה, ולפעמים זה נדחק לתחתית סדרי העדיפויות" היא מתוודה. "בנוסף כשיש ילדים קטנים ממש צריך לגנגל בין פרנסה לילדים לעשייה מוזיקלית ומציאת תקציבים להוציא את השירים . כשהילדים גדלים זה ממש משתפר. מצד שני יש המון בגרות וסבלנות בעשייה ופרספקטיבה ואני רוצה לומר שזה לגמרי אפשרי".

גם אלה לוי, החליטה בגיל 40 להוציא את הגיטרה מהארון וללכת אחרי החלום שלה. "אחרי שנים שהגיטרה הייתה סגורה בתוך הארון, ובמקביל למילוי תפקידי כאמא לשניים קטנטנים במשרה מלאה, החלטתי שאני מגשימה את החלומות שלי לקראת גיל 40 ומתחילה לעבוד על אלבום בכורה. כבר שנה וחצי שאני חיה בתוך חלום אחד גדול, עובדת עם מפיק מוזיקלי, עסוקה בהקלטות בימי שישי בבוקר כשהסירים לשבת כבר מוכנים מיום חמישי בערב. אני נפגשת אחת לשבוע אחה"צ עם הלהקה שלי ויוצאת להופעות כאני נעזרת במשפחה או בייביסיטר" היא משתפת.

וזה עובד. "יש לי שישה סינגלים שפרסמתי בשנה אחת, הקליפים שלי שודרו בערוץ המוזיקה, התארחתי בתחנות רדיו שונות, זכיתי במקום שמיני מתוך מאה שירים עם השיר שלי "אולי" בתחנת הרדיו "רדיו זה רוק" ואפילו התמודדתי על התואר זמרת השנה ברדיו הזה. יש לי עוד המון חומרים שיראו אור בהמשך והמון תכניות, המון כוחות, מוטיבציה ואמביציה להמשיך בדרך. וכן, זה קורה במקביל להיותי אם במשרה מלאה ועובדת שכירה בתחום אחר במשרה מלאה" היא מספרת ומוסיפה "אין ספק שלבנות קריירה מוזיקלית במקביל לניהול משק הבית וגידול הילדים זה לא דבר פשוט, אך זה בהחלט אפשרי, והשמיים הם הגבול מבחינתי. אין דבר העומד בפני הרצון, וזו לא סתם קלישאה, זו המציאות".

במשך השנים אני כל הזמן שומעת חברים, מכרים, אנשים מהסביבה שאומרים לי זה לא יקרה, שאני כבר לא צעירה, שצריכה להתבגר ולקחת אחריות. אם לא פרצת עד עכשיו זה בחיים לא יקרה. אני אפילו מדברת ושרה על זה בשיר החדש של סלט גרוב, צמד מוסיקלי שאני חלק ממנו בשנים האחרונות. "את לא מספיק יפה, כבר לא צעירה, נו אז מה. אני לא כותבת למגירה. עד מתי תמשיכי, את מתי לא תרפי, מתי כבר תתבגרי ותביני שזה לא יקרה. הם פשוט לא מבינים."

למרות הקשיים והאתגרים הרבים שיש ביומיום, במיוחד עכשיו בגיל 40, יוצא שאני הכי מכוונת מטרה, ממוקדת ויודעת מה בדיוק רוצה ולצד ההתמדה מצליחה גם לקצור אט אט את הפירות. ואם אתן גם במצב דומה לשלי, לא משנה במה אתן עוסקות, אני מאחלת לכן קודם כל שלא תשברו ושתלכו תמיד אחרי הגשמת החלומות שלכן ולא משנה מהו גילכן. "אף פעם לא מאוחר" ו"עדיף מאוחר מאשר לעולם לא" אינן קלישאות – הן נכונות ומדויקות. לפני הילדים, הבעל והעבודה היומיומית היה לי יותר זמן, אבל משום מה לא השתמשתי בו כראוי. זה לא תמיד קל להיזכר במה שהיה אבל לא מרשה לעצמי לשקוע באכזבות. מה שהיה היה. ההווה והעתיד מחכה לכן. העיקר לעלות הילוך אחרי הילוך להגשמת יעדיכן. הלוואי שכולנו נוכל להגיד בפה מלא שעשינו זאת והצלחנו בגדול למרות הכול.