דור שלם דורש נשים

בעקבות דבריה של מזכירת המדינה האמריקאית הילארי קלינטון על כך שנשות מנהיגי המזרח התיכון צריכות להיות מעורבות בתהליך השלום ולהשפיע על בעליהן, החלטתי לבדוק איזה מהנשים אכן מסוגלת לעשות את זה.

מבחינת השפעה ותדמית ציבורית, ניתן לחלק את נשות המנהיגים לארבע קבוצות:

1.נשים שהפכו לסמל

אלה הרעיות הראשונות שמנצלות את המעמד ומתערבות בהחלטות שהן פוליטיות ואפילו במינוי מקורבים. לדוגמה – אשתו של חוסני – סוזן מובארק – ממשיכה את המסורת של האישה הראשונה שקדמה לה, ג'יהאן סאדאת, אשתו של אנואר. מצרים נשלטת משנות ה-70 על ידי שני נשיאים שהנשים שלהם היו וכיום מעורבות בחקיקה בפרלמנט (ג'יהאן סאדאת, למשל, העבירה חוק שמתקן את תנאי הגירושים במצרים – כדי שלנשים יהיו יותר זכויות בגירושין).

סוזן מובארק נתפסת בציבור המצרי כדמות של האישה החזקה, וכמי שעומדת מאחורי כל סוגיית הורשת השלטון מחוסני מובארק לבא אחריו. אחת ההשערות הרווחות היא שסוזאן היא זו שדוחפת את גמאל מובארק לרשת את אביו.

למרות שבציבור הערבי להיות אשת מנהיג מעורבת לא נחשבת עמדה פופולרית, המעמד הציבורי של האישה הראשונה הוא חלק מדימוי המנהיג במזרח התיכון והדבר תורם לתדמית שלהם, כאשר האישה מוצגת כמעורבת ולא כנחבאת אל הכלים בארמון.

2. נשים ייצוגיות

לשליטים חשוב שיהיה להם דימוי שמשרת את האינטרסים שלהם, כמו למשל אישה שמעורבת במעשי צדקה ומקדמת את מעמד הנשים. למשל המלכה ראניה, אשתו של מלך ירדן עבדאללה, שממלאת תפקיד ייצוגי: היא לא מעורבת כמו סוזן מובארק במינויים אלא מייצגת אישה מתקדמת, פתוחה, זו שממלאת תפקיד של אישה ראשונה בכך שהיא מעניקה את חסותה לפרויקטים תרבותיים וחברתיים חשובים – פתיחת כנסים, תערוכות ואיסוף תרומות.

ישנן דוגמאות נוספות לטיפוס האישה הזה – אשתו של נשיא סוריה אסמא אל אסד, שמעורבת מאוד בפרויקטים חברתים, ומשווקת דימוי של אישה מערבית ומשכילה. נשים אלה אמנם נתפסות כבעלות תודעה ציבורית והשפעה חברתית, אך היכולת שלהן להניע את תהליך השלום היא אשליה בלבד.

3.. נשים שדבק בדימוי שלהן זיהוי עם שחיתות

במקרים מסוימים לא מדובר רק על שחיתות בעליהן אלא גם על שחיתותן שלהן.  הדמות המושמצת ביותר בהקשר זה היא אשת נשיא טוניס, לילה בנעלי, שגם בשעות אלה,  בעת המהומות הנוכחיות בטוניס, שמה מועלה לגנאי כמעין אימלדה מרכוס מודרנית, שחיה על שחיתות ומנצלת את המעמד שלה לחיים טובים.

4. הנחבאות מהתקשורת

אלה נשים מהזן היותר שמרני, וכמעט לא יודעים עליהן כלום משום שהן ממעטות להופיע בציבור. לא ידוע על מעורבות פוליטית שלהן או שחיתות. למשל עזאם אל סאדאת פארח רעייתו של אחמדינג'אד נשיא איראן, רעיותיהם של הנשיא או רה"מ בלבנון וכן של מנהיגים פוליטיים כמו נסראללה או איסמעיל הנייה.  הפניה של קלינטון לנשות המנהיגים נעשתה בעת ביקור בתימן, ואשתו של נשיא תימן היא דוגמה מצוינת לקבוצת נשות המנהיגים הנחבאת מהתקשורת. 

היכולת של שתי קבוצות נשים האחרונות להשפיע על בעליהן בשל מעמדן –  היא אפסית.

הילארי, ומה את עשית?

יצויין בהקשר זה כי קלינטון עצמה זוכה בשיח התקשורתי הערבי לביקורת רבה על כך שהיא קוראת לאחרים לתרום לתהליך השלום, בעוד שהיא עצמה אישה בממשל האמריקאי, מזכירת מדינה, אשת נשיא לשעבר – ולא ברור מה בדיוק התרומה שלה לשלום. לדברי המבקרים, פרט לקריאה לאחרים לפעול, קלינטון לא עושה יותר מדי בעצמה.

ההימור שלי?

 הסיכוי שמישהי מהנשים הללו תתערב בתהליך השלום אצל בעלה קיים למעשה רק בקבוצה הראשונה, זו שבה נמצאות הנשים שלא חוששות להיתפס כמעורבות מדי. סוזן מובארק היא הסיכוי לשינוי.