"גלעד שליט – אתה חייב להבין שחייך השתנו לעד"

עוד בOnlife:

• "אני לא מוכן להכנס לפרטיות של משפחת שליט"
• "כשאביבה שליט חייכה באמת"
• נובמבר 2010: "גלעד כבר לא יכיר אותנו"

הגעתי לאיראן ביולי 1979, ארבעה חודשים לפני החטיפה. בתור רווקה שהיתי במדינה לבדי. הייתי אחראית על "מרכז איראן-אמריקה", שהיה מרכז תרבותי שהתמקד בנושאים הקשורים בתרבות האמריקאית: היסטוריה, ספרות, מדעי המדינה וכלכלה. בנוסף לכך שימשתי כנספחת התרבות בשגרירות.

ביום החטיפה נלקחתי ממשרדי, שהיה במרחק של כשלושה קילומטרים מבניין השגרירות, ע"י כמה סטודנטים ממנהיגי המהפיכה האיראנית. במשך ארבעת החודשים הראשונים לשביי הייתי מבודדת, אבל מחודש נובמבר הרשו לי להיות יחד עם בת ערובה נוספת,  אן סוויפט (שנפטרה לפני 7 שנים). חוץ מאן, לא הרשו לי לראות אף אחד מעמיתנו הגברים ולכן אני מרגישה שאני יכולה להזדהות, גם אם במעט, עם גלעד שליט.

למרות הקושי שטמון בלהיות שבוי, החוויה הזו חיזקה את האמונה שלי . כנוצריה אדוקה אני מקבלת ומשלימה עם הציווי של ישו "לאהוב את אויביך". זה לא היה קל, אבל התחלתי לעבוד על עצמי בנושא עוד כשהייתי באיראן. כתוצאה מכך השארתי מאחור רגשות של מרירות, כעס ושנאה. אני מאמינה שזהו רצון האל שאחוש כך- זו אינה בחירה שלי. אם הייתי שוקעת בתחושות אחרות- זה היה בסופו של דבר הורס אותי.

אפשר לחזור לחיים רגילים

מה שעזר לי לחזור לחיים הרגילים היה להיות עם משפחה וחברים, חזרה לשגרה הקודמת שלי ואמונה חזקה. אני מופתעת שעדיין, אחרי יותר מ-30 שנים, אנשים עדיין מתענינים בסיפור שלי. בכל פעם שאני מספרת אותו שוב אני זוכרת את תפקיד האלוהים בחיי.

אני יכולה לומר לגלעד שליט שהוא צריך להבין שלא תהיה לו שוב פרטיות מוחלטת. אנשים תמיד יזהו אותו כ"שבוי שהיה בשבי במשך חמש שנים". כדאי שהוא יחליט בהקדם איך הוא  מתכוון להתמודד עם זה  כי זה לא ייעלם. ככל שהוא יבין את זה מהר יותר, יהיה לו קל יותר להתמודד.

אני רוצה למסור ברכת "ברוכים הבאים" גדולה לכל מי שעבר את החוויה הלא רצויה של להיות אסיר פוליטי. זה מראה עד כמה חשוב שנשים בצד את ההבדלים שבינינו ונמצא את המכנה המשותף שיוביל לחיים טובים לכל אחד, בכל מקום.

אנחנו יכולים לעשות את זה, בעזרת האל.