זה עיתוי די מחורבן להעביר בו ביקורת על תעשיית הטלוויזיה הישראלית. להגיד שהמצב שם אינו להיט, עם פיטורים וביטולי הפקות מסביב לשעון, זה כמו לטעון שקצב הוא רק "קצת אנס".
עוד ב-Onlife:
- פרשת מרגול: גם בעולם התחתון לא נותנים לאישה להתקדם?
- אז והיום: הכוכבות שהזמן עשה להם רק טוב
- 10 המשפטים שאסור שתשמעי מבן הזוג שלך
ואולי בדיוק עכשיו, בתקופה הרעועה הזו, מישהו בצמרת הטלוויזיה הישראלית יטרח להביט לשורש הבעיה בעיניים: לא היעדר תקציבים או מקוריות פוגע בטלוויזיה שלנו.
לא מחסור במשאבים ואנשים מוכשרים, אלא פשוט אותו זלזול ישן ומוכר בצופה, או ליתר דיוק במקרה שלנו, בצופות – אלה שעבורן נוצרות מדי שנה מאות שעות טלוויזיוניות שנכללות כולן תחת הקטגוריה האמורפית "תוכניות דיי טיים". אם תציצו בוויקיפדיה, תגלו שמדובר בהגדרה ז'אנרית לתוכניות טלוויזיה שמשודרות בין השעות תשע בבוקר לחמש אחה"צ. רוב שעות היום, בקיצור.
גן העדן של תכניות הבוקר
טלוויזיית הדיי טיים – תחום שבארץ לא טרחו אפילו להעניק לו כינוי ישראלי הולם – מאחורי הקלעים קוראים לו פשוט, טלוויזיה לעקרות בית – נתפסת בעיני חברינו שמעבר לים בצורה אחרת לגמרי:
בארה"ב ובבריטניה מדובר ברצועות שידורים שחשיבותן אינה פחותה מזו של הפריים טיים. מיליוני דולרים מושקעים בתוכניות האלה, טובות המנחות והטאלנטיות מגויסות לטובתן ויש להן אפילו טקס אמי נפרד משלהן.
משעות הבוקר המוקדמות ועד אחה"צ המאוחרות, שמות כמו ברברה וולטרס, וופי גולדברג (שתיהן במסגרת התוכנית the view של רשת ABC), אלן דג'נרס, אופרה ווינפרי, מרתה סטיוארט, רייצ'ל ריי ורבות אחרות שוטפות את המסך, ממלאות אותו בתוכניות שנעות מדיונים אקטואליים וחברתיים בוערים, דרך ראיונות עם גדולי הכוכבים ההוליוודיים ועד מתכונים בחסות ג'וליה רוברטס, שבדיוק מלמדת את סטיוארט איך להכין קיש בטטות.
מנחות "The View" – שניה משמאל, גולדברג, באמצע – ברברה וולטרס
הטלוויזיה האמריקאית עברה כברת דרך לא פשוטה מהימים שבהם תוכניות הטראש של ג'רי ספרינגר וריקי לייק חלשו על המסך. נכון שגם היום משודרים שם סבוניות רדודות ושעשועונים מטופשים – אלוהים יודעת שהתוכנית של דג'נרס היא לא ממש מופת של אקטואליה הארד קור – אבל לצדם אפשר למצוא לא מעט תוכן אמיתי ובעיקר: מנחות ראויות ביותר.
הנשים החזקות שולטות בתכניות הדיי טיים
הנשים שניצבות כיום בחזית טלוויזיית הדיי טיים, הן מהנשים החשובות והמשפיעות ביותר על הטלוויזיה האמריקאית והעולמית: מאופרה ווינפרי, שבמשך 25 שנים לא ירדה מהמסך וצמחה לטייקון התקשורת המוביל באמריקה, עם רשת טלוויזיה חדשה משלה (ועם הון שממקם אותה מדי שנה בצמרת רשימת הנשים העשירות ביותר בהוליווד של המגזין "פורבס", כמו גם ברשימות האנשים המשפיעים ביותר של מגזין "טיים").
דרך ברברה וולטרס, פורצת דרך בתחומה ומבכירת העיתונאיות האמריקאיות שגם מגישה את תוכנית התחקירים "20/20" של רשת ABC וגם שמה נכלל בלא מעט רשימות.
ודרך מרתה סטיוארט – מעצמת כלכלת בית בפני עצמה וספינת האם של אודטה, בתיה עוזיאל ושאר ספקיות הטיפים למיניהן ועד אלן דג'נרס, מובילת דגל הגאווה הטלוויזיוני שבזמנה הפנוי עושה הרבה מאוד דברים חשובים למען זכויות ההומואים והלסביות וזכויות בעלי החיים.
קונגלומרט. מרתה סטיוארט
ואצלנו? הטיפים לעקרת הבית המשועממת
ואם הצצה בתפריט הדיי טיים של אמריקה מרגיש כמו מסעדת חמישה כוכבים, המעבר לתפריט הישראלי המוגש בדיי טיים משול לעיון בתפריט של חומוסיה.
אי אפשר שלא להביט על מה שקורה אצלנו בגזרת תוכניות הדיי טיים בכלל, ובמחלקת הנשים שמנחות אותן בפרט ולהרגיש גוש צמרירי של אכזבה מדשדש במורד הגרון. נעמה קסרי, קארין מגריזו, רונית יודקביץ', אודטה ושלל הקולגות שלהן קיבלו אמנם אולפנים מעוצבים למשעי ומספיק שעות מסך כדי לדון בנושאים שלדעת יוצרי התוכניות בוערים בשחלותיה של כל צופה – אבל רחוק היום שבו ניתן יהיה לומר את שמותיהן בנשימה אחת יחד עם וולטרס, ווינפרי ושות'.
ועכשיו נעבור למסקרה. מגריזו
דיונים טרחניים על תיקון מכונות כביסה, טיפים לעיצוב גבות, טרנדים אופנתיים לחורף, דרכי התמודדות עם שפעת וטיולים בשבילי ארצנו – את כל אלה תמצאו בתוכניות הבוקר והצהריים של ישראל, מוגשים על מצע של קשקשת טרחנית, אורחים משמימים ומנחות שרובן אוחזות בכריזמה של אחרון מעצורי הדלת. בלי כוכבים, בלי ראיונות עומק, בלי עיסוק בנושאים מעט חשובים יותר.
ולמה? כי זה מה שנדמה לזכייני הטלוויזיה שהצופות שלהם רוצות לראות. בעיניהם, הצופות הן לא יותר מעקרות בית משועממות, חובבות פדיקור ואפיית בוריקטס ביתיים, שרובצות באמצע היום מול הטלוויזיה, צמאות לטיפים של מגריזו.
לאה שנירר דה לה שמאטע
וגם אם הנחת היסוד שלהם הייתה נכונה (והיא בהחלט לא, כפי שיעידו כל הפנסיונרים / המובטלים / החיילים בחופשה / האמהות הטריות / העובדים המצוננים שלקחו יום מחלה ושאר האנשים שיושבים מול המסך בשעות היום), שמי שצופה בטלוויזיית דיי טיים הן בטטות כורסא בעלות אינטליגנציה שמסתכמת בטיפים לסחיטת לימונים – מהיכן בדיוק נבעה המסקנה שדווקא את נעמה קסרי הם רוצים לשמוע מהגגת על סוגי המסקרה השונים, אגב ערבוב בלילת ביצים במיקסר הנוצץ של האולפן שלה?
האם לא הגיע הזמן לשחרר את קונספציית האייטיז הזו, שנשים שנשארות בבית הן בסך הכל הגרסה לעניים של לאה שנירר?
אז יגידו מי שיגידו שמדובר בתוכניות לייף סטייל, אלא שגם את הנושא הרחב הזה אפשר ואף רצוי לפרוס בדרכים אחרות – לדבר על גם על פוליטיקה רכה, על נושאים חברתיים, על מצוקות אמיתיות שדורשות תשומת לב, ממש כפי שעושים באמריקה. וניתן גם לגוון באופן ההגשה של התוכניות – להשתמש במנחות חינניות יותר, שלא מסתפקות בשאלות שהוכתבו להן, צחקוקים עליזים וקריאה אנאלית מהטלפרומפטר.
אפשר לגייס עיתונאיות כמו אילנה דיין, שבטח תשמח לקחת הפסקה מתחקירי השב"כ שלה, אורלי וילנאי, עינב גלילי ועוד נשות תקשורת אינטליגנטיות ובעלות אג'נדה כמו נרי לבנה, שגם אוחזת בהומור משובח, או שחקניות/קומיקאיות שנונות כמו דנה מודן ולתת לנשים כאלה לקחת את המושכות. אני מבטיחה שגם אם הן ידברו על לקים, זה יישמע אינטליגנטי וחדשני יותר.
עזבי אותך מהשב"כ. דיין
אבל זה כנראה לא יקרה,כי זול בהרבה להשתמש בטאלנטיות שנמצאות כרגע על המסך וזול אפילו עוד יותר להציב אותן בתוך אולפן שמדמה סלון ביתי המקושט ברהיטי הספונסר התורן ולספק להן רכבת של אורחים מנומנמים שידברו על נושאים סקסיים כמו "פטריות וגינאליות – לאן?". רק שלא יתפלאו אחר כך למה אנחנו מעבירות ערוץ ומתפשרות על שידורים חוזרים של אופרה.