העובדה שעדיין, שנים רבות אחרי המהפכה הפמיניסטית, חלק גדול מכן, הנשים בחברות הדתיות, יהודיות וערביות, נמצאות תחת שלטון שוביניסטי – גברי שמדכא אתכן, מכסה אתכן, מגלח את שיערכן, משתיק אתכן, מדיר אתכן, מנציח את בורותכן עם הרבה ילדים, לא מאפשר לכן שוויון זכויות והזדמנויות, מספר לכן שכבודה של בת מלך – פנימה ואתן "קונות" את זה כמוצאות שלל רב – מעוררת תמיהות רבות.
בנות, החופש הוא לא כל כך מפחיד כמו שהוא נראה
איך זה יכול להיות? באמת ובתמים שאני לא מצליחה להבין. האם החופש לא קורץ לכן? ואם כן, מבין מיליוני נשים בעולמות הדתיים האלה אין אפילו אחת או שתיים שתתגבר על הפחד? אין ביניכן רוזה פארקס כזאת שתקריב עצמה למען הכלל? נכון, המחיר שהיא תשלם יהיה כבד, ובכל זאת.
האם לא שמעתן, אחיותיי הדתיות באשר אתן, שאנחנו שוות ומושלמות כמו שאנחנו? שהגוף, הקול והשיער שלנו אינו טמא, ושאפשר להרגיש טוב פשוט ככה, בלי לכסות אותו מכף רגל ועד ראש? או שמא, כמו בתסמונת שטוקהולם, ההזדהות עם שוביכם ששולטים בגורלכן מגיל אפס, מכניסה לכן לראש שככה זה טוב?
ברואות בצלם
לא צריך להיות משכילה נורא כדי לראות שמשהו כאן לא מסתדר. לשיטתכן, אלוהים ברא אתכן בצלמו, כולל השיער, נכון? אז למה אף אחת מכן לא מתקוממת כשהיא צריכה להסתיר אותו? אף אחת.
הגברים שלכם מתייחסים לגוף האדם, שנברא ע"י אותו האל שהם מדברים בשמו, כלא צנוע. אתן לא רואות שזה נובע מקנאת הגבר והצורך שלו לשמור על האשה כעל רכושו הפרטי? לכן הוא מכסה את ראשכן ומגלח אותו, כדי שלא תראו אטרקטיביות לאף זכר אחר. אין כאן שום ציווי אלוהי, אלא פרשנות שרירותית של המין "החזק", שנמשכת כבר אלפי שנים, פרשנות על צניעות מטעם הפטריארך.
נכון, שנים על גבי שנים הפיזיות דיברה – היינו זקוקות לגברים חזקים פיזית לצורכי ציד והישרדות והם אכן שלטו, אך לא עוד. איך אתן לא מבינות את זה? איך לא מצלצל בתוך תוככן פנימה אפילו פעמון אזעקה קטן, איזו יללה דקה שמטרטרת ומטרידה את מנוחתכן, שתוהה מדוע אלה הם פני הדברים? הרי יש מסביב אפשרויות אחרות
כוכב לכת נשי
נדמה לי שכדי להציל את הכוכב הזה – כן בחיי, אני לא מגזימה – להציל את הילדים שלכן ושלנו ואת הדורות הבאים, אתן, הנשים הדתיות, שהן הרוב בעולם, צריכות לעשות מעשה. אתן חייבות למצוא בני ברית גברים, ואני בטוחה שיש רבים, שיעזרו לכן להפיל את שלטון הכוח הגברי ולהתפתח. אתן חייבות לעצור את פיצוץ האוכלוסין שמאיים על כל יושבי הכוכב, שלא לדבר על מלחמות הדת המטופשות. כן, הכל עליכן, כי ברור ששלטון הגברים לא יוותר מעצמו על זכויות היתר שלו.
איפה שיש שוויון זכויות לנשים יש דמוקרטיה, ודמוקרטיות אמיתיות, עד כמה שידוע לי, מעולם לא נלחמו אחת נגד השנייה – לגזור ולשמור.
הפחד נמצא ב – DNA של התא
אבא שלי למשל, שבא מבית דתי, היה בטוח שברגע שינגוס בבשר לא כשר, יכה אותו הברק. לא כך קרה. זכורה לי גם שיחה עם בדואי, בימים המתוקים שעוד היה אפשר לנפוש בסיני. שאלתי אותו על התופעה של מילת נשים, והוא אמר שהנשים עצמן רוצות את המילה. זו מעין מסורת כזאת שהן מכבדות אותה, מסורת שמבדילה אותן כקבוצה "טהורה וצנועה" מהאוכלוסייה המתירנית יותר. נשים המבוגרות לוחצות על הצעירות להמשיך בדרך הזו. זו כמו שילד מוכה הופך לאבא מכה. כמעט בלתי אפשרי לעצור את הגלגל הזה.
חשוב לי להדגיש – אני מכבדת את זכותו של כל אחד לחיות על פי דרכו ואמונתו, כל עוד הוא לא פוגע באחר, אבל כאן יש פגיעה באחר. האם באמת הנשים הדתיות חיות על פי אמונתן או שאין להן ברירה? האין הן בעצם שטופות מוח, מאויימות מאלימות פיסית, רצח, חרמות, נידוי, בדידות וקללות?
סטטוס קוו מרגיע ומנחם
כמה נוח שיש מישהו אחר שדואג לעניינים הרי הגורל ואת נשארת קצת ילדה, מסתתרת מאחורי החרב של בעלך, או הישיבה של אחייך. את אמנם אחראית על הילדים, ועל הבית, אבל גם אם את יוצאת ללמוד או לעבוד, את יודעת שאת לא באמת במשחק של הגדולים, של אלה שקובעים.
ואת מוותרת, יושבת מהצד, רוכשת עוד כובע או מטפחת, נושכת את שפתייך, אולי מתנחמת בעובדה שאת חלק ממשהו שגדול ממך, שיש סדר יום וחוקים ברורים ולא צריך להתאמץ יותר מדי, הכל נקבע עבורך ואת מתפללת אל האל, כל יום ומסתפקת בכך.
השבת הזאת אדליק גם אני נרות שבת, בפמוטים היפים שקניתי במחיר מופקע לא מזמן. אחרי התפילה, אעצום עיניים ואבקש מאלוהים בקשה אחת קטנה: נו כבר, אלוהים, עשה שהן תתעוררנה, יאללה מהפיכה!