בחיים לא הייתי מתמודד בהישרדות.
אני לא יכול להסתדר עם קור ועם רעב. אני מעריץ את המתמודדים שהם מגיעים לריאליטי מהסוג הזה. המשחק הזה מאוד קשה והרבה אנשים לא מצליחים להבין את זה. אני למשל בן אדם שלא היה יכול להסתדר בתנאים האלה. אם אני רעב אז האנשים שלידי ממש צריכים להיזהר, אני הופך להיות מסוכן ונהיה קצר. טוב לי במשבצת של המנחה.
הפעם היה לי קשה לשמור על דיסטנס עם המתמודדים.
לעונה הזאת הגעתי עם חששות לגבי המתמודדים, בכל זאת – כמעט את כולם הכרתי בצורה כזו או אחרת.
אני זוכר שהסתכלתי על הקאסט ואמרתי לעצמי "אושרי כהן". אושרי ואני שיחקנו אחים. הוא היה אח שלי ב"שיר שלנו"'. זה אנשים שאני מכיר, חלקם יותר וחלקם פחות, אבל הם אנשים מהשואו ביזנס, אנשים שהם כמוני, עובדים בזה, חיים את זה.
בסופו של דבר הצלחתי להתגבר על זה ולהתנתק. אני זוכר שהיה רגע בהתחלה שבו עמדתי מולם, ופשוט העברתי להם דרך העיניים ש"חב'רה אנחנו עכשיו במשחק טלוויזיה ואנחנו הולכים לשחק אותו ביג טיים", וזהו. ברגע שזה התחיל זה כבר טס לי. אני כל כך בתוך התפקיד הזה שפשוט תפקדתי.
המתמודדים בהישרדות סלבס ניסו למתוח את הגבולות.
לפעמים זרמתי איתם ולפעמים לא. זו עונה מדהימה ולראות אותם בסיטואציות האלה היה פשוט מרתק.
זה היה מדהים לחשוב שהאנשים האלה, שאנחנו מכירים מהיומיום, מהסדרות, מהטלוויזיה, מהכנסת ואפילו מהחדשות, עוברים את הדברים שהם עוברים בהישרדות.
גם סלב לא יכול להרשות לעצמו להיות דיווה על האי.
זה שהם כוכבים לא אומר שהם יכלו להתנהג איך שהם רוצים. מי שמתנהג כמו דיווה מדיחים אותו מאוד מהר והרי הם אלה שמדיחים את עצמם. גם הם, כמו כל אדם אחר שנזרק לאי בודד, היו צריכים להילחם על החיים שלהם, על המחסה שלהם ועל האוכל שלהם. בתנאים האלה אין מקום להתנהגויות מהסוג הזה.
ביום הראשון עוד יכולתי לראות את המודעות של המתמודדים למצלמה, כי בכל זאת הם מגיעים מהמקצוע, אבל זה נעלם ממש מהר.
כולי תקווה כי ערוץ 10 לא ייסגר.
אני בוחר בצד האופטימי. בינתיים ממשיכים לעבוד על העונה החדשה של הישרדות ולהכין אותה בחדרי עריכה.
זה נראה לי כמו מלחמת כוחות בין הממשלה ובין בעלי ההון ואני מאוד מקווה שהערוץ לא ייסגר. יש לי אמונה שהכל איכשהו יבוא על מקומו בשלום. בסופו של דבר חשוב שערוץ 10 ימשיך לשדר, חשוב שתהיה חלופה ושתהיה תחרות.
יעלי היא האישה של חיי וממנה למדתי איך להראות אהבה.
יעלי היא טוטאלית כשמדובר באהבה. זה לא רק מולי, אני רואה את זה גם כשהיא עם החברים שלה, גם כשהיא עם המשפחה שלה וגם כשהיא מדברת על אנשים שהיא אוהבת.
בעבר תמיד הייתי מאופק כזה, קמצן. אומרים שזה מהפחד להיפגע וכאלה אבל יש בה משהו כל כך נגיש והיא כל כך יודעת לאהוב שזה מדהים בעיני.
האהבה שלה היא ללא גבולות, היא שופעת.
אני ממש זוכר את עצמי בשנים שהכרנו, איך למדתי ממנה לפתוח את הברזים האלה של אהבה ולהיות נדיב באהבה. בזכותה הפסקתי להיות מחושב.
אמא שלי, שרי, היתה מאמצת אנשים במצוקה.
אני זוכר את עצמי בתור נער נכנס למטבח ורואה כל מיני אנשים ותוהה "מי זה הטיפוס ההזוי הזה?".
אמא שלי היתה מאמצת אנשים שצריכים עזרה. ממנה למדתי לעזור לאחרים. היא הייתה לוקחת על עצמה פרויקטים ואני זוכר אותה שעות בטלפון מנסה לעזור למשפחות אחרות.
מסבתא רקלינה למדתי לספר סיפורים.
רקלינה עלתה לארץ בגיל 17 עם סבא שלי. הוא הביא אותה באנייה מטריפולי וסיפר לה הרבה סיפורים יפים על המקום הזה שנקרא 'ישראל'. כשהיא הגיעה לפה וראתה שהכל חול וכולרה, היא התרגזה אבל סלחה לו מהר כי הוא היה ציוני גדול.
היא הייתה אישה מאוד חמה, עם חוכמת חיים ואמונה פשוטה. היה לה ביטחון אמיתי באלוהים, אמונה הרמטית והחלטית. אמונה שלא הייתה מבוססת על משהו מדעי של "אם כן" אז "למה" ו"איך". מה שהכי למדתי ממנה זה לספר סיפורים. לסבתא רקלינה היו תמיד לפחות שבעה סיפורים בקנה.
אני הבשלן בבית, סבתא פנינה לימדה אותי לבשל.
מסבתא פנינה הגיע החיבור הכי גדול למוזיקה, לרומנסות וללאדינו. היא הייתה שרה כל היום. היא קלטה שאני מוזיקלי ואני ממש זוכר שמגיל קטן מאוד, אולי 3 או 4, הייתי יושב על הברכיים שלה והיא עם הידיים הגדולות והחמות שלה הייתה עושה את הבצק ושרה. היא הייתה אומרת לי "קדימה קרידו (יקירי), תחזור אחרי" וככה לאט לאט ההתחלתי לשיר ולבשל איתה.
אני ואחי חוברים יחד במופע חדש שמושפע בעיקר משירי הילדות שלנו.
שירי האהבה והתשוקה של הלאדינו מצד אחד ומנגד, הניגונים העמוקים של פיוטי בית הכנסת. הסבתות שלנו השפיעו עלינו בצורה מאוד עמוקה. אנחנו יוצרים מופע שמביא אל הקהל את כל הדברים האלה שגדלנו עליהם וממשיכים את המסורת המשפחתית שלנו.
אפשר להגיד שאנחנו "מבשרים את הבשורה של הלאדינו" בצורה עכשווית. במופע אני מספר ארוכות על סבתא רקלינה ועל סבתא פנינה. המופע מלא בזיכרונות, רגעים ושירי לאדינו שהם למעשה שירי הילדות שעליהם גדלתי.
אני חושף את עצמי עד הסוף במופע.
והאמת שזה כיף גדול ברגע שאתה שר על הבמה אתה חושף את עצמך. אתה לא בתפקיד של כלום, אתה עצמך. כמובן שלבוא ולספר על המשפחה שלי זה לחשוף אני גאה במשפחה שלי וכיף לי לספר עליהם. כיף לי להגיע ולהופיע באווירה משפחתית ואינטימית והקהל כל כך מפרגן ומתלהב, זאת ממש זכות גדולה.
הייתי יושב לקפה עם סבא שלי יעקב.
בהתחלה חשבתי על גולדה מאיר אבל אז החלטתי שאני מעדיף לשבת לקפה עם סבא שלי, שלא זכה לראות אותי מופיע אף פעם על במה. הייתי שמח לפגוש אותו לקפה קטן, כמו שהוא היה עושה. הייתי מספר לו שהנכד שלו שר על הבמות וזה היה ממלא אותו בהרבה גאווה.
גיא זו-ארץ מופיע ב-6.1.12 ביד השמונה וב-28.1.12 בנס ציונה.