"לא הפסקתי לבכות", "איזה קולות מרגשים", "סוף סוף משהו שהוא לא כוכב נולד". את הניגונים האלה ורבים אחרים יצא לי לקרוא ולשמוע, רגע אחרי שידור הבכורה של התכנית החדשה הכי מדוברת – THE VOICE ישראל.
עוד ב- Onlife
יש משהו קסום בתכנית חדשה שעולה לאוויר ואמורה להוות תחליף ראוי לתכנית אחרת שמיצתה את עצמה: פורמט חדש, פאנל מרענן של זמרים מצליחים באמת, התמכרות חדשה. אבל כשמורידים את הפלקטיות, את המוסיקה המותחת, את הצילום המשכנע ואת האקסטרים קלוז אפ על אמא מתרגשת של מתמודדת מאחורי הקלעים, הכל נראה ומרגיש קצת כמו אודישנים ללהקת הנוער המקומית של פתח-תקווה.
בעיות בפורמט
THE VOICE היתה אמורה לספק את הסחורה והיא בהחלט בכיוון הנכון אבל כמה דברים הציקו לי: זה התחיל בפאנל המנטורים, שהיה מלוקק מדי, מבוים ומתלהב, כאילו הרגע קיבל הוראה מהקונטרול לאבד עשתונות, כשילדה בת 16 מזייפת שיר של שרית חדד. וכן, היא מזייפת. נסו להקשיב לה בעיניים עצומות.
למעשה, לאורך כל התכנית, נמשכה התחושה המזויפת משהו, כשלמרבית הזמרים שעלו ל"בליינד אודישן", לא היה סיכוי אמיתי להמשיך לנבחרת. אז למה הם שם?
והסיפורים האישיים, שאמורים לגעת בנו, שבגללם אנחנו בוכים, מתרגשים, מתביישים שבכינו בגלל תכנית טלוויזיה. זה כל כך אמריקאי, כל כך נמוך, כל כך אנושי – אבל להבדיל מ"בית הספר למוסיקה", שם התרגשנו מביצוע קטן, תמים, של ילד כובש – כאן זה יכול לעבוד רק על מי שלא ראה מספיק טלוויזיה בימיו.
אז נכון, שלומי שבת, רמי קליינשטיין, אביב גפן ושרית חדד עוברים מסך נפלא. הם מתחרים נהדר בפאנל השופטים של הגרסה האמריקנית, שצופי הטלוויזיה בלווין כבר זכו להכיר מוקדם יותר השנה. אבל מה העניין הזה של שופטת נשית אחת בפאנל?
המנטורים של דה וויס – צילום יח"צ
לאן נעלמו כל הזמרות?
ערכתי בדיקה מקיפה, בכל הפורמטים של THE VOICE מסביב לעולם (ויש מעל 20 כאלה), אפילו בפורמט ההולנדי המקורי, שממנו הכל התחיל – יש נציגות נשית אחת. ניסיתי למצוא לכך הסברים וההסבר ההגיוני היחיד שהגעתי אליו הוא שאין הסבר אמיתי.
קצת מוזר לאור העובדה שיש לא מעט זמרות בארצנו הקטנטונת שהיו מוכרות כליה, בשביל לקחת חלק בתכנית כזאת. אולי יש קשר לחוסר הבטחון החוזר ונשנה בזכיינית "רשת", שהוציאה לא מעט פלופים מכיסה בשנים האחרונות ( ע"ע גריז, הריאליטי), או שהם באמת מאמינים שאין נציגות נשית מוצלחת אחרת, מלבד שרית חדד בישראל?
ומה לגבי העולם הרחב? האם הפחד מכישלון, גורם להפקה של התכנית לבחור פאנל גברי יותר, כי יש סיכוי גדול יותר שיצליח להחזיק תכנית? זה מאד תמוה בעיניי, במיוחד בגלל שהאמנית המצליחה ביותר בפאנל המקומי – היא אישה. ועם כל הכבוד להצלחה של אביב גפן בחו"ל, הוא לא מגלגל את הסכומים ששרית חדד עושה בשנה.
שרית חדד – עם כל הכבוד לאביב, רמי ושלומי – לוקחת את כולם בהליכה
ומה לגבי ההגזמה של 14 מתמודדים לכל מנטור? בגרסה ההולנדית המקורית, נבחרו 6, באמריקאית 8 מתמודדים. רק הגרמנים הלכו על 16 מתמודדים, אבל הם תירצו את זה בכמות מתמודדים טובה מדי ובינינו? הרמה שם גבוהה פי כמה.
אני מבינה את השיקול הכלכלי, אבל אם זה בא על חשבון הרס הפורמט, לטובת רייטינג וכדאיות כלכלית, אולי כדאי שמישהו שם יחשוב פעמיים. את "המירוץ למיליון", הזכיינית הרסה לחלוטין, כשחילקה את התכנית לעשרות פרקים, "הצילה" מועמדים מביאי רייטינג ונתנה משימות מגוחכות – בגלל עלויות הפקה היסטריות. למה זה צריך לקרות גם הפעם? הקהל יצביע בשלט וחבל.
נקודת אור באודישנים: הכוח הנשי
למרות הזיופים והביצועים שלא היו עוברים אודישן ראשון בפורמט המתחרה, היו שתי מתמודדות נפלאות בתכנית הראשונה ואני רוצה לנצל את זכותי הנשית ולפרגן:
רז שמואלי, בת 20 מזכרון יעקב, מפקדת בלהקת חיל החינוך, זכתה להיכנס לנבחרת של אביב גפן, לאחר שסיפרה שהייתה "ילדת אור הירח", העריצה את המנטור, אספה את כל הדיסקים שלו ונסעה לעמוד בשורה הראשונה בכל ההופעות שלו.
יש רק בעיה אחת עם הנתון הזה ואני מניחה שתסכימו איתי ש"אור הירח", לא ממש שייך לעשור האחרון, אז ילדה בת עשר נוסעת לכל ההופעות של אביב, עם לק שחור על האצבעות? איפה היו ההורים שלה?
מפרגנת גם לקטלין רייטר, בת 23, סטודנטית לתואר שני וזמרת, שעלתה לפני כמה חודשים מקנדה לישראל. האיש שדחף אותה לעסוק במוזיקה היה סבא שלה ז"ל, והאליל שלה הוא מייקל ג'קסון. קטלין היא האודישן הטוב ביותר של הערב מבחינתי, בעלת איכויות ווקאליות, עם ניחוח בינלאומי. חבל רק שהיא לא בחרה לשיר מהרפרטואר של מייקל, התכנית הרגישה קצת כמו ערב שירי קריוקי של אדל.
עם זאת, וכפי שקטלין ציינה "It's all about girl power", ואין ספק ש THE VOICE ישראל, מתחילה להסתמן כעונה של נשים. כל שנותר הוא להתרווח על כורסת הטלוויזיה, לעצום עיניים ולהסתובב כשהקול הבא מצליח לחדור לוורידים.