השבוע נפתח ברעננה תערוכתה הראשונה של לירית שפיר. התערוכה שתציג עד ה-2 בפברואר נוצרה כמעט כנגד כל הסיכויים, בפרט לאור שהעובדה ששפיר בת ה- 48 נולדה עיוורת וחירשת.
צילום: חנה אקרמן
היום היא אמנם כבדת ראייה לאחר כמה ניתוחים ושומעת באמצעות שתל שבלול, אבל זו רק שיאה של התמודדות. למרות מגבלויותיה היא למדה במערכת החינוך הרגילה,להתגבר על המגבלויות שלה, שירתה בצה"ל כחיילת הראשונה שהיא כבדת ראיה ושמיעה גם יחד, סיימה לימודים אקדמיים ונישאה.
התערוכה שתוצג בגלריה "פיטשארט" ברעננה, תציג את תערוכת הצילומים הראשונה בחייה "אור קולי" ותשבור בכך את כל המוסכמות לגבי מוגבלות בכלל, ובתחום הבלתי אפשרי לכבדת ראייה – הצילום.
מסתכלת על העולם דרך משקפיים ורודים
לירית מספרת: "בגיל 44 הענקתי לעצמי מתנה: שתל שבלול, עזר טכנולוגי משוכלל המושתל באוזן הפנימית. שלוש שנים וחצי לאחר מכן הענקתי לעצמי את המתנה הזו בפעם השנייה, לאוזן השנייה. שני שתלי השבלול מעניקים לי כיום חדוות שמיעה, תקשורת משופרת ואף הנאה ממוסיקה".
על הצילום בחייה היא מסבירה: "אני תמיד מחזיקה מצלמה קטנה בתיק, במקרה שלי מצלמה ורודה, שממש מתאימה למשקפים הוורודים שלי (זו לא רק הסתכלות, הם באמת כאלו) ותופסת מה שצד את עיני, מצלמת, מצלמת, מוחקת, מוחקת עד שמגיעה למה שנראה לי ראוי לשיתוף – עם עצמי ועם אחרים.
"אלו צילומים שמקורם במה שאני רואה בחיי היום יום בכל מיני מקומות. אין כאן תכנון מוקדם כל שהוא, שכן אינם צילומי סטודיו או צילומים מבוימים כל שהם. אני שמה לב למשהו מעניין, צבע, אור, זווית, צירוף – לפעמים זה משהו שאדם לא שם לב אליו וחולף על פניו כדרך השגרה.
"לא למדתי צילום בצורה מסודרת, פרט לקורס קטן ביסודות צילום (שאת רוב עקרונותיו חבר לימד אותי כבר קודם לכן….) ואני כל הזמן מנסה ובודקת בכל מיני תנאים של צילום – מה מתאים, מה מצליח יותר, מה מצליח פחות, שזה כמובן גם סובייקטיבי, כי כל אדם אוהב בצילום דברים אחרים".