בחירתה של סופי
בסצנה ידועה מתוך תוכנית הקאלט הבריטית "ניצבים" מודיע ריקי ג'רוויס לקייט וינסלט (בתפקיד עצמה) – "רוצה לזכות באוסקר? תעשי סרט על השואה, תלמדי ממריל סטריפ". וסטריפ יכולה להעיד על כך בעצמה. מתוך 17 מועמדיות (כולל הטקס הקרוב) סטריפ זכתה רק בשני פסלונים, אחד מהם על סרט-השואה-סוחט-הדמעות "בחירתה של סופי" (1982).
מריל סטריפ והחבר, אוסקר, ברקע מאחור
צילום: Shutterstock
בתור חובבת סרטי שואה שמקפידה לכסות את הספקטרום הרחב בין קלוד לנצמן לרוברטו בניני, אני מודה שסטריפ נותנת פה את אחת ההופעות הטובות שלה. הסיפור אודות האם השכולה שנאלצה לבחור בין שני ילדיה בכניסה למחנה הריכוז אושוויץ, החיים עם בעל רדוף וסכיזופרני, אב נאצי ומאהב צעיר בברוקלין של שנות הארבעים היה יכול להדרדר בקלות למלודרמה זולה ומוגזמת.
אבל אז באה השחקנית הכי טובה של דורנו, מנערת את האבק מהקלישאות וגורמת לי לייבב מול הפלאשבקים שלה כאילו גם אני נאלצתי לעמוד בבחירות גורליות כאלו ולא להתלבט שוב בין חביתה לקוטג' – סצנת ארוחת הערב. כי סטריפ יודעת לעשות את זה, לקחת חומרים אובר דרמטיים ולהנחית אותם למציאות. לגרום לך להתחבר עם דמות שרחוקה ממך אלפי שנות אור ("היא אפילו לא יהודיה" אני צועקת על עצמי ומושכת עוד טישו מהקופסא) עד שאת רכיכה רכה של עצבים ורגשות. לצפייה ביום השואה הקרוב לביתכן.
תנאי צפייה: עם חבילת טישו ונר נשמה
קרמר נגד קרמר
קשה לא לאהוב את סטריפ שהיא על המסך אבל קשה יותר לא להתאהב בה כשהיא משחקת דמויות שהן אינן חביבות הקהל. תפקיד האם הנוטשת ב"קרמר נגד קרמר" (1979) שנכתב כדי לתת משקל לדמותו הגמלונית / משעממת של דסטין הופמן ישב עליה מעולה וסימן את הבאות.
אישה חזקה, לא מתנצלת, שלא צריך לרחם עליה ושגם מבינה שמותר לה לעשות טעויות. מה שהיה יכול להדרדר במהירות לסרט תעמולה עבור "התנועה לזכויות הגבר" הפך לסרט מרגש וסוחף. לא בכיתי על כך שהפרידו בין האב לבנו הקטן, בכיתי על קרמר, שאף אחד לא הבין אותה באמת.
תנאי צפייה: אישיות מברזל וסלט פירות