אור-לי ברלב במסגרת הייד פארק נשים: אפשר לבחור לחיות אחרת

אפשר לעבור חיים שלמים בלי לדעת. אפשר לצאת מהרחם החם של אמא, היישר לאורות פלורסנט מסנוורים, ולהיות מונחים בתוך קופסת פלסטיק קרה.

עוד ב-onlife:

• דנה ספקטור מייחצנת חשפנות – טור דעה
• סיון רהב מאיר: "האיום האמיתי עלינו הוא תרבות הערסים"
• שלומית ליר בטור תגובה לסיון רהב מאיר: "נשים נחמדות לא ישנו את העולם"

אפשר להישלח למעון בגיל הרך של 3 חודשים בלבד, לשעות ארוכות, כל יום, רחוק מאמא או מאבא שחייבים לעבוד. אפשר ללכת בגיל 4 לגן יחד עם עוד 35 ילדים ורק שתי גננות שיתנו לנו יחס, חום ואהבה.

אפשר ללמוד ידע שמישהו אחר החליט עליו

אפשר ללכת לבית ספר שבו ינסו להחדיר לנו בכפייה ידע שמישהו אחר החליט עליו. אפשר לוותר על הסקרנות. אפשר להדחיק את מה שמעניין אותנו. אפשר לוותר על החופש לחשוב בשקט כי המורה מדברת ויש מיד בוחן פתע ליד הלוח. אפשר להתמסר לפס הייצור ולאבד כל יום עוד פיסה של קשר עם עצמנו. אפשר להיות בני 14 ולהשתכר עד עילפון.

אפשר להתנתק, להתרוקן, למות או לנסוע למזרח הרחוק

אפשר ללכת לצבא. אפשר לחוות מלחמה. אפשר לראות את החבר נהרג לידינו. אפשר להתנתק מעצמנו כשאנחנו פועלים מול אוכלוסיה אזרחית במצב בלתי אפשרי. אפשר שהניתוק יישאר. אפשר להפנים שבעיות פותרים בכוח במקום בדיאלוג. אפשר להתאהב ביכולת להפעיל כוח על אדם אחר. אפשר להיפצע. אפשר למות. אפשר לנסות לקחת פסק זמן מכל זה ולנסות לחזור אל עצמנו במזרח הרחוק.

אפשר ללכת לאוניברסיטה. אפשר שלא יהיה לנו כסף לזה. אז אפשר לעבוד וללמוד בו זמנית בלי לישון 3 שנים. אפשר להיכנס למסלול תחרותי והישגי בדרך לתואר ולרמוס חברים בדרך.

אפשר לבהות "באח הגדול" כדי להרגיש שפויים

אפשר שיהיה לנו קשה למצוא עבודה. אפשר למצוא עבודה משעממת. אפשר לעבוד קשה מבוקר עד ליל. אפשר לבהות ב"אח הגדול" כל ערב כדי לנסות להרגיש שפויים אל מול טירוף. אפשר לטפח זוגיות עם הטלוויזיה.  אפשר לחיות לבד בקופסאות בטון, ולדבר עם חברים באמצעות מקלדת ולייקים. אפשר שלא נוכל לקנות דירה. אף פעם.

אפשר להעמיד פנים שאנחנו חיים בדמוקרטיה

כדי לשכוח מזה אפשר להשתכר בסופי השבוע. או לקנות ולקנות ולקנות. אפשר לקרוא עיתונים שבהם יש אמת מעוצבת בידי בעלי ההון או השלטון. אפשר שלא ייתנו לנו להפגין. אפשר להעמיד פנים שאנחנו חיים בדמוקרטיה.

אפשר לשתוק.

אפשר לחיות בפחד.

אפשר להתמכר למשהו, כלשהו, כפיצוי למחסור באהבה.

אפשר לשנוא את כולם או כל יום מישהו אחר

אפשר לשנוא – את השמאלנים, את הימנים, המתנחלים, החילונים, הדתיים, הערבים, האתיופים, הפליטים, הרוסים, המזרחיים, האשכנזים. אפשר לקום כל בוקר ולשנוא מישהו.

אפשר שלא יהיה לנו כסף כדי לספק לילדים שלנו את כל מה שהם צריכים. אפשר לאטום את הלב מול זעקת עזרה של אדם אחר, כי הוא כל כך אחר. אפשר להתכחש לקול הפנימי שלנו שאומר לעזור. אפשר לדקלם תעמולה שהחדירו בנו כדי שלא נעזור.

אבל בסוף אפשר גם אחרת

אפשר לנשום אוויר רעיל, לשתות מים רעילים ולהשתמש במוצרי קוסמטיקה רעילים. אפשר שלא נדע שכל אלה רעילים. אפשר לחלות. אפשר שידחפו לנו תרופות רעילות שאנחנו לא צריכים. אפשר שלא יהיו לנו תנאים בסיסיים לקיום אנושי כשנזדקן.

אפשר למות.

אפשר לעבור חיים שלמים בלי לדעת. בלי לדעת שאפשר אחרת. ממש אחרת. לא חייבים אחרת אם לא רוצים. אבל לפחות שנדע. שנוכל לבחור. אפשר לעבור חיים שלמים בלי לדעת שאפשר אחרת. מצד שני, מצד שני, עכשיו אנחנו כבר יודעים.

הנאום של אור-לי ברלב במסגרת הייד פארק נשים של און לייף: