טוב
סבתוש צונחת חופשי
יש נשים שכלום לא יעצור אותן, גם לא הישג כרונולוגי מרשים של 99 שנות קיום. פגי מקאלפין הבריטית הייתה בגיל הזה כשהפכה לצנחנית המבוגרת בעולם, ואפילו לא הספיקה לנוח יותר מדי שנים על זרי הדפנה לפני שבאה קשישה אחרת, מרי אלן האדיסון האמריקאית, ושברה את השיא שלה כשצנחה בגיל 101.
עוד ב- Onlife:
- הישרדות VIP: בוקי נאה הוא האלפא מייל החדש
- אקשן כל היום: האוכל שמזריק אדרנלין לגוף
- האישה שתעקוף את רמי לוי בסיבוב. ראיון
אבל פגי מקאלפין לא פראיירית, ולפני שבועיים וקצת קפצה מגובה 730 מטר בגיל 104 והחזירה לעצמה את השיא, בזמן שיריבתה האמריקאית כבר מחממת מנועים לסיבוב שני. הלו, בנות, לא לריב!!! עצם אחזקת השיא האישי של כל אחת מכן הוא מרשים, ובואו כולנו נסתפק בזה שאתן סמל לנשיות חזקה ונמרצת שמוכיחה שהחיים לא נגמרים אפילו בגיל תלת ספרתי.
ואולי בעצם זה לא כזה דבר טוב, עכשיו כשאני חושבת על זה. באופן אישי, הדבר שאני הכי מחכה לו בזקנתי הוא זה שסוף סוף אוכל לשבת על התחת שלי כל היום, להשחית את זמני בפייסבוק ולהתלונן על כאבי גב ועל החיים בכלל, שזה פחות או יותר מה שאני עושה עכשיו, רק שכשאהיה זקנה באמת תהיה לזה לגיטימציה.
החברה כיום מצפה ממני בגילי המתקדם יחסית להיות אשת קריירה, אמא ועקרת בית למופת, ולא אתפלא אם לאור הסטנדרטים שמציבות נשים כמו מקאלפין והאדיסון היא גם תדרוש ממני בעוד חמישים שנה להיות סבתוש מגניבולה שעושה קעקועים וקופצת בנג'י. אז רק להודיע מראש כבר עכשיו- זה לא הולך לקרות, ואם מישהו מחפש אותי אני כרגע במטבח, מורידה שוט של תה צמחים עם ביסקוויט. אל תעבירו לי שיחות.
וזה הסרטון של הסבתא הצונחת:
רע
נדיה סולימן, האם לשמינייה חייבת מיליון דולר
אפרופו חובותינו לחברה: בטח תהיתם מה קורה עם נדיה סולימן, שעלתה לכותרות ב-2009 כשילדה שמיניה (בנוסף לעוד שישה ילדים שכבר היו לה בבית). ובכן, היא מתקשה, הפלא ופלא, לתמוך כלכלית בכולם, ועכשיו היא פחות או יותר חייבת כסף לכל העולם ואשתו על דברים כמו תשלומי שכירות ומים.
בנקודה הזאת אפשר לתהות בקול רם אם היא לא שמעה על הפטנט הנהדר הזה שכל ילד מביא את פרנסתו עמו (או שזה עובד רק אצל יהודים עם משפחות מרובות ילדים?), כמו גם מה לעזאזל עובר על נשים שממשיכות להביא ילדים על גבי ילדים לעולם ותמיד רוצות עוד, גם כשהתנאים מסביב לא ממש מאפשרים את זה. נדיה סולימן ידעה, עוד כשהיו לה שישה ילדים בלבד, שיש לה בעיות כלכליות עמוקות. היה לה ברור שתוספת של שמונה ילדים חדשים בבת אחת לא תוכל לפתור את זה, לפחות לא לטווח הארוך, אחרי שכל צלמי הצהובונים הולכים הביתה, ועדיין חשוב היה לה להביא עוד ועוד ילדים לאוסף הילדים המפואר בבית. ובכן, שיהיה בהצלחה, ורק טיפ קטן: לאסוף נעלי מעצבים זה עדיין יוצא יותר זול.
עומדים לשבור לה את השיא. נדיה סולימן (צילום: Shutterstock)
בכל מקרה, נדיה סולימן היא כבר החדשות של אתמול, כי החדשות החמות כבר מגיעות מכיוון מקסיקו- אישה בשם קרלה ונסה פרז (תזכרו את השם) נושאת מספר שיא של תשעה עוברים ברחמה. הם עתידים לבוא לעולם לקראת סוף החודש, וכיוון שהם התשעה הראשונים שלה בלבד היא בטח תתמודד עם זה קצת יותר טוב. קטן עליה.
מכוער
סיון כהן ומיכל זוארץ נצלבות
אגדה אורבנית מספרת שפעם בישראל היה אדם אחד שטעה תוך כדי מילוי תפקידו, ואשכרה נתנו לו להמשיך בתפקיד. סתם, סתם, לא באמת. מה כבר עושה לנו נחת בחיים האלה כמו העונג שבלדרוש את ראשו של מישהו שפיקשש. במקרה של סיון כהן, שדיווח חדשותי שלה התברר כאגדה אורבניתשמסתובבת ברשת קרוב לעשרים שנה- זה באמת לא הכרחי.
בסדר, גם אני תרמתי לפרשה המשעשעת את עשרים האגורות שלי באי-אלו דאחקות קטנות ברשתות חברתיות, אבל בגדול לא קופחו פה חיי אדם ולא ירדו מיליארדים לטמיון. הטוקבקיסט הממוצע שכותב "לפטר אותההה!!!!1" עם הרבה קצף בפה לא טורח לזכור שעסקינן בפרנסתו של אדם. חוץ מזה אפשר לחשוב שאתם לא עושים טעויות בעבודה שלכם. מקווה שזה ייגמר בטוב כי אחרת חלקנו יצטרך לעמוד מתחת למשרדי ערוץ 10 עם שלטים ולצעוק "סיון כהן גראג'ואייט" וחבל.
באותו עניין, גם העליהום על מיכל זוארץ בהקשר של הישרדות VIP יצא משליטה לגמרי. אז הבחורה אמרה שהרעב ב"הישרדות" מקביל אולי לרעב בשואה. אמת, היה מקום לחשוב פעמיים על הניסוח, אבל הדברים נאמרו בסך הכל בתום לב. הבעיה הגדולה של מיכל זוארץ, בעצם, היא היותה אישה שגדלה בחברה מערבית שבעה יחסית, כך שאין לה באמת למה להשוות מצבים של מחסור כמעט מוחלט וממושך במזון (חוץ, אולי, מלשואה).
משחקי הרעב של מיכל זוארץ (צילום: יח"צ)
לגברים זה לא היה קורה. גבר היה לוקח את התנאים הקשים האלה כמו גבר ובסוף מקסימום אומר לכתב במבט נחוש: "הרעב בהישרדות מקביל אולי לרעב שהרגשנו כשנלחמנו בלבנון, עם סכינים בין השיניים, וחיינו שנה על קופסאות פגות תוקף של טונה במים וקצת חלבה". ובכן, שוב הנשים יצאו אשמות. מה זה משנה. בסוף, כמו ששנו חכמינו, הסבל של שלמה בניזרי גדול יותר.