ב"יום שאחרי" ההפסד הכואב של לי קורזיץ באולימפיאדה 2012, נגוז לנגד עיניהן העסקניות של כל תוחבי האף בספורט התחרותי בישראל, הסיכוי היחיד למדליה (בכל צבע, בכל ענף, זה באמת לא משנה, רק תביאו לנו משהו) אולימפית. לא נותר לנו, אומה מאוכזבת ומאכזבת שכמונו, אלא לנסות ולהבין מה עשינו לא נכון (וכשאני אומרת "עשינו" – אני בשום פנים ואופן לא מתכוונת לספורטאים עצמם, רק לאלו העומדים מאחוריהם).
עוד ב-Onlife:
- למה קוראים לאדריכלית שעיצבה את הבריכה בלונדון "ליידי גאגא"?
- איך עיתון אוסטרלי מעיז לקרוא לשחיינית "שמנה" אחרי 8 מדליות?
- מספיק עם העליהום על הספורטאים הישראלים
הייתם חושבים שאחרי ההפסדים הצורבים שחווינו, יהיה מי שייקח את האחריות, יסיק את המסקנות, יבין שעשה טעות ויחליט לשלם עליה. לא ולא, בשביל מה? הרי במקום זה, אפשר לשבת בבית (ובאולפנים) ולנסות לנכס לעצמנו הישגים של יהודים בגולה, תחת התירוץ ש"נפש יהודי הומיה", "כל ישראל חברים" ועוד שלל קלישאות שנועדו לגרום לנו להרגיש ולו מעט גאווה.
כמו נטלי פורטמן, הלוא היא נטלי הרשלג בפי המדיה הישראלית, או למעשה כל ידוען שאמר מתישהו שסבא שלו מהצד של אמא היה יהודי, או סתם קפץ לביקור בישראל, כך נעשה גם באולימפיאדת לונדון. סוג של "אם אין אני לי – אמריקה לי". משל היינו כל צעיר ישראלי אחרי צבא, שמשתמש בכל הקשרים שלו עם המשפחה, של דודה, של הגיס, של אחותו שמכירה מישהו, שגר באמריקה. כך גם אנחנו מסתמכים על דוד סם והקהילה היהודית הענפה והמוצלחת. ואם יש יהודים שהביאו גאווה למדינות שלהם, למה שלא ניקח חלק מהקרדיט גם אלינו?
אז בתור אוהדת מושבעת של האולימפיאדות לדורותיהן (למעשה אני הטוענת לכתר כבר שנים בספורט הידוע "רביצה על כורסא למרחקים ארוכים"), החלטתי להביא כאן סקירה קצרה של 5 הספורטאים היהודים הכי מצליחים שהיו באולימפיאדות האחרונות:
1. מרק ספיץ
השחיין האמריקאי-יהודי מרק ספיץ הוא מגדולי השחיינים והספורטאים בכל הזמנים. ספיץ זכה ב-11 מדליות אולימפיות, כש-9 מהן זהב. מרק ספייץ עשה היסטוריה באולימפיאדת מינכן 1972 כשזכה ב-7 מדליות, שיא שנשבר רק באולימפיאדת בייג'ינג 2008 עם הגיעו של הדג האנושי מייקל פלפס (שקטף 8 מדליות).
ספיץ, שכונה ע"י חבריו "Mark the Shark", גם עשה נחת לשורשים היהודים והשתתף בשתי מכביות כספורטאי, הדליק את הלפיד וב-2005 הוא נשא את הדגל של המשלחת האמריקאית.
מרק ספיץ קבע 33 שיאי עולם, ובשנת 1979 הונצח במכון וינגייט ב"יד לאיש הספורט היהודי" – המכון שמנציח יהודים שזכו להישגים ספורטיבים יוצאי דופן (מי ידע שיש דבר כזה?)
מרק ספיץ (נראה קצת כמו כוכב פורנו)
צילום מסך מתוך אתר sikids.com
2. קרי סטראג
את קרי סטראג, אני זוכרת היטב. מאז ומעולם הייתי מכורה לשידורים של התעמלות אומנותית ונבחרת החלומות של אולימפיאדת אטלנטה 1996, או כמו שהן נקראו, "השביעייה המופלאה", היו הדובדבן שבקצפת.
סטראג היתה המתעמלת הכי פחות נוצצת, בטח אחרי דומיניק מוצ'יאנו, ילדת הפלא בת ה-14 ושאנון מילר הבלונדינית המצטיינת. אבל היא אחת מקומץ של אנשים שיכולים להצביע על שניה אחת בחייהם ששינתה את פני ההיסטוריה.
קרי סטראג נישאת על כף בידי המאמן האגדי שלה, בלה קרולי
צילום: רויטרס
ארה"ב התמודדה על המקום הראשון בתחרויות, וכל שנותר הוא הקפיצה של סטראג על סוס הקפיצות. בסוף הקפיצה הראשונה נחתה סטראג לא טוב, ונראה כי היא עיקמה את הקרסול (בדיעבד הסתבר שהיא קרעה רצועות בעקב). היא צלעה לנקודת ההתחלה לקראת הקפיצה השניה וכל האולם והעולם עצרו את הנשימה לראות אם היא תצליח לקפוץ את הקפיצה השניה. סטראג בעטה באוויר, ניסתה לשחרר את הרגל, עיוותה את הפרצוף, חשקה שיניים וביצעה קפיצה מושלמת עם נחיתה על רגל אחת בלבד.
מיד לאחר הנחיתה המושלמת, היא התקפלה במקום וביקשה שיעזרו לה כי היא איננה מסוגלת לדרוך על הרגל. שניות לאחר שנאספה ע"י מאמנה, התפרסמה התוצאה שקבעה, שאכן היתה גבוהה מן הדרוש ובזכותה זכתה הנבחרת במדלית זהב ראשונה ונכספת למתעמלות קרקע.
קרי סטראג מבצעת את הקפיצה המפורסמת:
3. ג'ייסון ליזאק
ג'ייסון ליזאק הוא עוד שחיין אמריקאי יהודי, שעושה כבוד בגולה כבר ארבע אולימפיאדות רצופות, כחלק מנבחרת השחיינים של ארה"ב. ליזאק החל להתחרות באולימפיאדת סידני בשנת 2000, והשתתף בכל האולימפיאדות עד לונדון 2012 כולל, במשחי השליחים 4X100. ליזאק עוזר לנבחרת ארה"ב לזכות במדליות שנה אחר שנה (או ליתר דיוק, כל 4 שנים).
ליזאק אף בחר להשתתף במכביה ה-18 ובגללה החמיץ את אליפות העולם בשחייה שנערכה באותו זמן באיטליה. הוא הדליק את הלפיד וזכה בשתי מדליות זהב של משחקי המכביה. כבוד.
ג'ייסון ליזאק בקפיצת אופיינית למים
צילום: רויטרס
4. אלי רייזמן
מדובר ביהודיה המפורסמת ביותר באולימפיאדת לונדון, והכל בגלל שיר אחד, "הבה נגילה" שמו. אלי רייזמן, ששמה המלא הוא אלכסנדרה, לא נחשבה לגולדן-גירל של נבחרת ההתעמלות האמריקאית, להפך. היא היתה האנדרדוג שהצליח להפתיע את כולם.
במבחנים האמריקאים גברה רייזמן על הפייבוריטית לניצחון, המתעמלת ג'ורדן וויבר, ולכן היתה אחת משתי המתעמלות היחידות שייצגו את ארה"ב (בקרבות בודדים) במשחקים האולימפיים. הבחירה בה התבררה כמוצלחת ביותר, לאחר שרייזמן זכתה במדליית זהב על תרגיל הקרקע שלה והיתה חלק מהזכייה הקבוצתית של הנבחרת בקרב-רב.
אלי רייזמן מבצעת תרגיל קרקע ששווה מדליית זהב
צילום: רויטרס
רייזמן חוזרת הביתה עם שלוש מדליות, יותר מכל מתעמלת אחרת בלונדון. לפני שנה, רייזמן השתמשה לראשונה בפזמון המוכר והחליטה כי זה יהיה השיר שייצג אותה באולימפיאדה. היא הסבירה שהבחירה נובעת מכך "שאין הרבה יהודים מצטיינים בספורט וחשוב להציג את המורשת".
לאחר שזכתה במדליה ועמדה על הפודיום, היא טרחה לציין כי מדובר בשנה ה-40 לטבח בספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ואת העוול שנעשה למשפחותיהם בכך שלא היתה דקת דומייה בתחילת המשחקים.
תרגיל הקרקע שזיכה את רייזמן במדליית הזהב:
אגב, לכל מי שעדיין טוען בפה מלא שהילדים הם אלה שרצו ללכת לספורט התחרותי וההורים לא דוחפים אותם ועוד שלל אמירות ותירוצים כאלה, אפשר להסתכל על ההורים של רייזמן בזמן התחרויות. אם זו לא אמא לחוצה, אני לא יודעת מה כן (ועדיין, זה מצחיק).
5. פביאן ז'ילו
השחיין הצרפתי פביאן ז'ילו עלה לכותרות ברגע היסטורי אחד, בו לקח חלק בניצחון המתוק של הנבחרת הצרפתית על האמריקאית במשחי השליחים 100X.
למרות שהאמריקאים התהדרו בתותחים כמו ראיין לוכטה ומייקל פלפס, הצרפתים פתחו מבערים וקטפו את הניצחון בצורה אלגנטית ביותר.
ההייפ הגדול סביב הזכייה, מעבר לניצחון המוחץ על מייקל פלפס, היה כשז'ילו וחבריו הרימו ידיהם לניצחון, וקעקוע ענק בעברית התגלה על זרועו של השחיין ובו כתוב "אני כלום בלעדיהם".
ז'ילו סיפר כי לכל אחד מהקעקועים שלו יש משמעות והקעקוע העברי המדובר מוקדש לבן זוגה של סבתו, מקס גולדשמיט ז"ל, ניצול שואה ששימש כסבא עבור ז'ילו לכל דבר ועניין ונפטר כמה חודשים לפני האולימפיאדה. ז'ילו אגב, לא יהודי, אבל האמת, מה זה כבר משנה.
פביאן ז'ילו מרים יד לניצחון וחושף את הקעקוע בעברית
צילום: רויטרס