הסרט הדוקומנטרי "החיים הם רק חלום" ששודר אתמול בלילה (יום ראשון) בערוץ יס דוקו, ונוצר על ידי ולמען ביונסה, הוא אודה לפועלה של הזמרת הכי מפורסמת, מוכשרת, מקושרת, מצליחה (מחק את השאר) שפועלת כיום.
הסרט לא מתיימר להיות דוקומנטרי במלוא מובן המילה, כמו שהוא נועד להראות לקהל המעריצים של ביונסה, שגם היא בנאדם עם רגשות, עם רצונות ושגם היא יכולה להחזיק מצלמה ביד. עכשיו, בכנות – אהבתי את הסרט. אני יודעת שהוא זכה לקיתונות של ביקורות ברחבי העולם, אבל אולי דווקא בגלל שלא באתי מראש עם המחשבה שאוטוטו אני הולכת לפצח את הסוד שהוא ביונסה, דווקא מתוך כך, עלו כמה תובנות שהפתיעו אותי.
ביונסה וג'יי זי – הזוג המלכותי של עולם המוסיקה
צילום: Shutterstock
בראש ובראשונה, ביונסה, כמו כל "ילדה של אבא", גדלה להיות אישה בוגרת עם דדי אישיוז, שמרגישה שהיא צריכה להוכיח את עצמה בפניו, בלעדיו, לעצמה, לעולם ושהיא שולטת בגורלה בכל צורה שהיא. חלק מפולחן האישיות של ביונסה כולל את הצורך ש"אבא" יהיה גאה בה, גם אם זה אומר שהיא מפטרת אותו.
סטודנטים לפסיכולוגיה בגרוש, היו אומרים שהוכחה נוספת לדדי אישיוז של ביונסה קיימת גם במערכת היחסים ארוכת השנים בינה ובין ג'יי זי. הם כבר 10 שנים ביחד, מגיל 20 בערך, והיא הראשונה להודות שהוא סוג של גידל אותה ולימד אותה הרבה מאוד דברים על החיים. וממש כמו אבא ביולוגי, גם אליו היא נושאת עיניים בהערצה, אך צריכה לשמור על החיץ בין העולמות המקצועיים שלהם.
ההפרדה הברורה הזו מקדמת את המטרות הסמי-פמיניסטיות שהיא מנסה לשדר ומשחררת לחלל הסרט באמצע שום דבר ובלי קשר לכלום, אבל ניחא, עוד נחזור לזה.
ביונסה חושפת לעולם את בטן ההריון הפוטוגנית שלה
צילום: Shutterstock
ביונסה מספרת למצלמה שהרגישה צורך להשתחרר מכבליו של אביה, אוהבים ככל שיהיו. בין אם זה בגלל שהוא פגע בה ישירות (לא נאמר מעולם בצורה חד משמעית) ובין אם בגלל השמועות שהוא בגד באמא שלה, ביונסה מבהירה היטב את רגשותיה בשיר listen , שאם לא הייתי מכירה את הרקע, פשוט הייתי משליכה אותו על פרידה או בחור ששבר את ליבה. אבל שימו לב למילים של השיר – היא מדברת על צומת דרכים, "אני לא בבית בבית שלי, ניסיתי להגיד לך ואתה היית צריך לדעת" ועוד.
משהו בכנות של ביונסה כשהיא שרה, מדבר אלי לאורך כל הסרט, והאמת, אני מאמינה לה. אולי אני תמימה, אבל אני לא חושבת שהיא שחקנית מספיק טובה בשביל לזייף את הרגשות בהן סיפרה על הפרידה המוסיקלית שהובילה למשבר גם בחייה האישיים. אני מודעת לבחירות שביונסה עשתה בצילומים, הספה הביתית, ה"כנה", המזמינה אותנו להתכבד בנוכחותה של המלכה האם, להסתכל על פניה החשופות מאיפור ולשכנע את עצמנו ש"ככה היא נראית".
אז לא. תנו לי קצת יותר קרדיט מזה. הבחירות של ביונסה מאוד מודעות וכפי שהיא מדגימה לא פעם לאורך הסרט, היא צריכה להיות בשליטה כל הזמן. וזה בסדר. איפשהו במהלך הדרך, התבססה הקביעה שגבר שעומד על שלו, יודע מה הוא רוצה, ואישה שעומדת על שלה, היא סתם כלבה. או דיווה. או פשוט מריה קארי. חבל רק ש"לעמוד על שלך" ו"לא לעשות פשרות אומנותיות", זה משהו שביונסה אומרת שהיא למדה מג'יי זי. הייתם מצפים מאישה ששווה 300 מיליון דולר, שתדע לעמוד על שלה, גם אם זה יגרור כותרת לא מחמיאה בעיתונים למחרת.
ואגב עיתונים, ביונסה מנסה כל הזמן לפנות לצד הרחום שלנו כצופים, שלא נשפוט אותה, ולספר לנו שהחיים של העשירים הם לא מושלמים כמו שהם נראים מרחוק, מרוחים על דפי העיתון. היא מבקשת להבהיר שדברים שנראים משם לא נראים מכאן, ולא כל שמועה, היא אמת מוחלטת. אבל היא בהחלט כואבת. היא מגדילה לספר וחושפת את ההפלה הטבעית שעברה לפני שנתיים, והותירה בה צלקות. ואכן, לרגעים, קשה שלא לחוש כלפי ביונסה אהדה מהולה אפילו ברחמים על אישה שאיבדה את עוברה, אולם, בשאר הזמן, קשה להתעלם מהתפאורה בה ביונסה נמצאת. בין אם כשהיא מדברת על העולם ה"ממש לא מושלם של העשירים" בעודה טסה במטוס פרטי, או כשהיא חולקת רגע קסום עם בעלה על יאכטה פרטית באמצע אוקיינוס כחול. הרשו לי לומר, הפעם לא השתכנעתי. אני בטוחה שלא קל להיות בעין המצלמות 24 שעות ביממה, אבל אין ספק ש-300 מיליון דולר עוזרים קצת להרגשה הכללית. האמת, אין לי מושג, אני רק יכולה לתאר לעצמי.
הטריילר לסרט "החיים הם רק חלום":
בסופו של יום, או סתם של הסרט, ביונסה מבהירה חד משמעית כי היא יודעת היטב לאן היא רוצה לנווט את הקריירה שלה ומבהירה כיצד הפכה מעוד צלע ב"דסטיניז צ'יילד" לאחת הזמרות החשובות של אמריקה, אבל איפשהו, המסר הולך לאיבוד. בין אם זה בניסיון לשדר אחוות נשים כללית אך לקרוא להן "בנות" ובין אם האיזכור הבלתי פוסק של האל בחייה, משהו במסר של ביונסה לא באמת עובר לקהל. אבל באמת שזה בסדר. כי השעה וחצי הזו עוברת די מהר. בין שירים (באורך כמעט מלא) לקטעי הופעות, לדיאלוגים סטייל מחוברים מול המצלמה, אנחנו יכולים להרגיש לרגע, כאילו המלכה בי מדברת אלינו, רוצה שנקשיב לה, שנאמין לדברים שהיא שרה ופשוט שנאהב אותה. לשעה וחצי, ביונסה הגדולה היא לא יותר מחנוך דאום עם המצלמה הביתית, שחושף רגעים פרטיים על עולם סודי שלא באמת ידענו יותר מדי עליו לפני כן. ולרגע, אנחנו כמעט יכולים לגעת בה. אבל רק כמעט.