ב-20 במאי, לפני כשבועיים, הרשת געשה כשנפוצו שמועות שאחת מהשחקניות של סדרת הדרמה משחקי הכס מסרבת להופיע בעוד סצנות עירום, ודורשת להכניס לחוזה שלה סעיף שפוטר אותה מצילומי עירום פרונטליים. השם החם ביותר שעלה בסצנת ההימורים ברשת היה של אמיליה קלארק, שמשחקת את דאינריז טארגריאן (קאליסי), כששחקנית אחרת – אונה צ'פלין (מגלמת את טאליסה מייגיר, אשתו של רוב סטארק), רמזה שמדובר בה.
השמועות לא קיבלו אישור אמיתי עד היום, אך די בלהסתכל על שלוש העונות של משחקי הכס כדי לצפות במגמה: אם בעונה הראשונה, ראינו את קלארק מורידה את הבגדים כל פרק שני, הרי שבשנייה ובשלישית, היא כבר לא מתפשטת בכלל, פרט להופעה חד פעמית לקראת סוף העונה.
האם יש הצדקה בעירום פרונטלי בדרמות תקופתיות?
השמועות עוררו סערה בקרב מעריצים, שתופסת עוד תאוצה בימים אלו, כשמתברר כי ארגון זכויות השחקנים פצח בחקירה: האם בסדרות כמו משחקי הכס ושושלת טיודור, שמתהדרות בעירום פרונטלי מלא באופן קבוע, אכן יש הצדקה להפשיט את השחקניות, או שהן נאלצות להתפשט בעל כורחן, בתמורה להזדמנות לחשיפה.
הארגון החל בבדיקה לאחר שנשים בכירות הביעו חשש שמספר התפקידים שדורשים עירום בטלוויזיה, רק הולך וגדל. כלומר, ששחקניות צעירות נאלצות להסכים לככב בסצנות של עירום או מין בידיעה כי אם לא יסכימו להתפשט, אפילו באודישן, אין להן מה לחפש בהפקה הספציפית.
שחקניות ותיקות, בהן גרטה סקאקי וג'ני אגוטר, פנו והזהירו שחקניות צעירות לגבי תפקידים שדורשים עירום לא הכרחי, וביקשו מהן לא להסכים להתפשט עבור תפקיד.
אלינור דירלי, חברת האמנה למען זכויות נשים בהוליווד, טענה: "אם את שחקנית צעירה בהוליווד או אפילו שחקן צעיר, חלק הארי של התפקידים דורשים כי תורידו את הבגדים. זה מגיע מלמעלה, מהסרטים הכי גדולים ועד הסדרות שנמצאות היום בטופ, כמו שושלת טיודור".
אמיליה קלארק כדאינריז טאיגריאן במשחקי הכס. צילום מסך
העירום בטלוויזיה של היום הוא לא העירום של פעם
לכאורה, יש צדק בטענות שמפנה ארגון זכויות השחקנים, והדרישה לעירום פרונטלי של שחקניות ושחקנים צעירים יכול בקלות להריח מריח של ניצול. ומצד שני אי אפשר להתעלם מכך שבכל סדרה מוערכת עירום הוא חלק בלתי נפרד. עירום נשי וגם עירום גברי. כך במשחקי הכס, שושלת טיודור, ספרטקוס, ואפילו אם חוזרים אחורה בזמן לשנת 1997- אוז המופתית.
אם פעם "סעיף עירום" היה דרישה של סרטים סוג ז' או אקט ששחקניות התחרטו עליו בראיונות, הרי שהיום אין מי שמפקפק בכך שסוגה עלית של היצירה הקולנועית עברה לטלוויזיה, והסדרות הללו כבר לא מנסות לייפות את האמת או להראות רק נשיקות שמתאימות להגבלת PG-13. היום הטלוויזיה היא המקום הכי נכון להיות בו – בין אם את שחקנית אלמונית שמנסה לבנות לעצמה קריירה רצינית, או שחקנית מפורסמת שנמאס לה לגלם את אותו תפקיד חסר מעוף בקולנוע.
כששחקניות שהיו אלמוניות עד אתמול, ביניהן: אמיליה קלארק ואפילו לנה האדי, שמגלמת את סארסיי לאניסטר (שאמנם שיחקה בכמה סדרות וסרטים, אבל בעיקר דשדשה בתפקידים סוג ב'), הופכות להיות שם ופנים מוכרים בכל בית ורק אז מתחילות למנן את החשיפה הגופנית שלהן, אי אפשר להימנע מהשאלה – למה דווקא עכשיו.
צניעות מדומה אחרי פרסום עולמי
על פי הפרסומים, קלארק לא מוכנה להופיע יותר בעירום – בסדרה שהפכה אותה לכוכבת. אולם, היא לא חתמה מראש על חוזה עם יוצרי משחקי הכס ובו הדרישה שלא להתערטל, והיא לא הביעה מחאה בעונה הראשונה או השניה, אלא רק בעונה השלישית. למה רק כשהפכה לשם דבר, החלה להפעיל שרירים בכל הנודע לחוזה שלה?
יותר מזה, קלארק מככבת כיום על בימות ברודווי בתפקיד הולי גולייטלי בהצגה "ארוחת בוקר בטיפאני'ס", ובסצנה אחת מדוברת אף יוצאת עירומה כביום היוולדה מהאמבטיה. למה התפשטות על במת התיאטרון נחשבת לאומנות ועירום בטלוויזיה נחשב זול ונצלני?
אמיליה קלארק – עירום הכרחי או נצלני במשחקי הכס?
הסדרות הכי טובות כיום על המרקע הן דרמות תקופתיות (כמו משחקי הכס), המתגאות בתנאי השטח האותנטיים בהם הן מצולמות. החל מצילום במקומות אקזוטים ולא באולפן, דרך מזג אוויר מקפיא שמצריך תלבושות מפרווה אמיתית ועד איפיון מדוייק של התנאים בהם חיו גיבורי הסדרה. לכן, גם העירום, מוגזם אולי ככל שיחשבו, מתבקש בתכנית המתרחשת בעידן בו הגברים שולטים על האדמה (לפחות מעל לפני השטח) והנשים משמשות אותם לצרכיהם.
התכניות האלו עושות שימוש בעירום של השחקניות, בדיוק באותה מידה בה השחקניות האלמוניות, עושות שימוש לטובתן בקפיצת המדרגה שהחשיפה מעניקה להן. שחקניות מקצועיות, כאלו שיודעות שההצלחה שלהן טמונה בכישרון, ולא רק בחזה שלהן, לא מתנגדות להיחשף בכל צורה שהתפקיד דורש.
עם כל הכבוד לאמיליה קלאק, ולצניעות הפתאומית שהיא חשה, היא יכולה לקחת דוגמא משחקניות כמו: קייט ווינסלט, פנלופה קרוז, ג'ניפר קונלי, אן האת'וואי ואפילו נטלי פורטמן. הן הוכחה חיה ששחקנית טובה לא צריכה להתבייש במה שהיא עושה, או בתפקיד שדורש עירום. להיפך.