יש בדיחה טיפשית שבה גבר אומר: ?אני נמר בבית. הולך על ארבע ובשקט?. ויש את הגברים שמודיעים בעליצות שבענייני הבית, רק האישה קובעת.
ואני תמיד קצת חשדנית כלפיהם, כי מה זה בעצם אומר? שהיא מחליטה מה יהיה צבע הספה בסלון, ואתה בחרת את הבנק שבו תיקחו משכנתא ואת מסלול הריביות? כל האמירות שמנציחות את זירת הבית כממלכת האישה מטרידות אותי, בגלל שהן משרטטות להם, לגברים, את הממלכה שלהם, זאת שמחוץ לבית, איפה שנמצאות זירות העבודה, הקריירה, ההחלטות הכלכליות הדרמטיות.
עוד ב Onlife:
זה עושה עוד דבר: תוקע אותנו עם הבישולים, הניקיונות, שיעורי הבית והחוגים. אני לא רוצה את המלוכה הזאת, לא לא. ואני, אגב, אישה שחשוב לה לחכות לילדים אחרי ביה?ס, ולהכין איתם שיעורים. אני אפילו מבשלת. אבל רק לפעמים. כי בפעמים אחרות אני רוצה שהגבר שאיתי יעשה את זה. לא מטפלת, לא סבתא, לא בייביסיטר תיכוניסטית. אלא הוא בעצמו. כי זאת אחריות משותפת שלנו, שלקחנו על עצמנו ביום שהחלטנו להביא ילדים לעולם. והוא לא ?עוזר לי? – הוא שותף מלא.
עזרת לאשתך? אתה קדוש
מתי זה מסתבך? כשהעקרונות פוגשים את המציאות. וככה זה הולך: ברוב המקרים הגבר מרוויח יותר מהאישה, הוא המפרנס העיקרי. והוא משכנע אותה ואת עצמו שבשל הנתון הזה, הוא חייב להיות יותר ממנה בעבודה. אגב, פעמים רבות זה נכון, הוא חייב. ופעמים רבות זה תירוץ נוח. ולפעמים זה סתם לחץ וחשש מיותר.
כך או כך, הוא המפרנס העיקרי, עליו מופעל לחץ, הוא צריך שעות נוספות, הוא מתחרה על קידום. ואישתו, מנגד, נלחמת תמידית על ההכרה בחשיבות עבודתה ולחציה, למרות שהכנסתה נופלת משלו. במצב הזה, השכיח, היא זאת שתבוא בשלוש או בארבע, היא תיקח לחוגים, תכבס, תכין ארוחת ערב, וכשהוא יחזור בסוף היום, הוא יהיה ?המותש?, למרות שהיא, סביר להניח, עבדה הרבה יותר קשה. אבל אז היא תאמר לו בקול רפה ?מותק, אולי תעזור לי ותקריא לו סיפור? או ?אולי תעזור לי ותרתיח ביצים קשות על האש?, ו"אולי תעזור לי לקפל את הכביסה במכונה האחרונה". והוא, בחצי מן המקרים לפחות, יענה לה ?ממי, אני הרוג?. ואם הוא כן ?יעזור לה? הוא יצא קדוש.
אתן אלופות העולם, שחררו!
הדינמיקה המשפחתית הקטנה הזאת היא פוליטית לחלוטין. היא נובעת כולה מחולשת מעמדן הכלכלי של נשים. שנים אנחנו נלחמות על השוואת שכר בין גברים לנשים (באותו תפקיד, כמובן), ושנים אנחנו יוצאות נגד המגמה לפיה כל מקצוע שהוא "נשי", כמו מורה או אחות, אוטומטית מתוגמל פחות. אנחנו גם רוצות יותר ויותר נשים בעמדות מפתח.
אבל עד שכל זה יקרה, עד שתושלם המהפכה, תנו לי לומר לכן משהו חשוב: אתן עובדות קשה. מאוד מאוד קשה. גם בחוץ וגם בבית, יש לכן בוס על הראש וילדים על הידיים. תפסיקו לבקש שהאיש שלצדכן "יעזור לכן". הוא אמור לתת את חלקו באופן טבעי, גם אם הוא מרוויח יותר. אתן לא אמורות להיקרע עד עילפון רק בגלל שהחברה שלנו מתגמלת אותנו פחות אבל רוצה מאיתנו הרבה הרבה יותר. אתן אלופות העולם שמצליחות לעשות הכל. ואתן גם יכולות לשחרר.
ורק עוד משפט קטן על המניפולציה הכי נמוכה בספר: יש את הגבר הזה, שאיכשהו יעשה לך טובה ויעשה כביסה ויערבב את הלנז'רי הכי יפים שלך עם מגבות המטבח, והכל יצא אפור ורוד ביחד. והתת מודע שלו יתפלל שתאמרי: "די, יותר אל תעשה כביסה יותר. אני כבר אעשה".
אז לא לא ולא. תני לו ללמוד. תסבירי יפה שאולי תאלצו להקריב משכורת אחת לטובת כל הבגדים שהוא הרס, אבל אין ברירה, כביסה זה לשניכם. ואותו הדבר במקרה שהוא מאחר עם הילד לחוג, או צועק על הילדה בזמן שיעורים. הוא ילמד. אין ברירה. ככה נראה שיוויון בחיים האמיתיים. שידע לעשות כמוך, בטבעיות, בלי לצפות למדליה.