הדיון על תוכניות הראליטי ששינו את מציאות חיינו כבר נעשה מעט ארכאי. הטענות על שטחיות ורדידות הז'אנר החלו זה מכבר להתיישן. אבל השיח של הימים האחרונים והסערה הציבורית סביב ליהוקו של דוד דיגמי, עבריין מין מורשע, לתפקיד מרכזי בסדרת הראליטי 'הכפר', מחזיר אותנו לדיון הישן על המהירות שבה אנחנו מייצרים לעצמנו את גיבורי תרבותנו ועל פניה של הטלוויזיה הישראלית.
עוד ב- onlife:
עבריין מין – לא בטלוויזיה
בכל הנוגע להשתתפותם של עברייני מין לתוכניות ריאלטי חייבים לזכור כי מי שמכיר פגיעה מינית יודע שעבירות מין לא באמת "מתיישנות". הכאב והפצע בנפשן של מי שחוו טראומה מינית נותרים כצלקת בוערת לכל החיים. צריך לזכור כי אחת מן התוצאות הקשות של הפגיעה המינית היא תחושת היעדר השליטה אותה חשות הנפגעות, כמו גם החשש המתמיד מן המפגש המחודש עם הפוגע. מפגש מחודש כאמור, גם לאחר פרק זמן ממושך, עשוי לעורר מחדש את הטראומה שנגרמה לנפגעת, ותוצאותיו עלולות להיות הרסניות מבחינתה.
משכך, יש להבין כי מבחינתם של נפגעי העבירה, חשש זה איננו בא על פתרונו עם סיומו של ההליך הפלילי, ויחד עם הצורך הבסיסי בשיקום חייהם, זקוקים נפגעים רבים לתחושת שליטה, הגנה וודאות, בין היתר באמצעות נקיטת אמצעי הגנה אשר יבטיחו כי לא ייתקלו עוד בפוגע, וכי יוכלו להימנע ממפגש בלתי רצוני כאמור. מהסיבות האלה, הבחירה להציב עבריין מין על המרקע בשעות צפיית השיא, היא, בלשון המעטה, בעייתית, בהתייחס לצרכיה של הנפגעת שלא עודכנה לפני שידור הפרומו לתוכנית.
אבל מה שמטריד בליהוקו של עבריין מין מורשע לתפקיד מרכזי בתוכנית ריאליטי אינו רק הכאב והמחיר שמשלמת הנפגעת. מה שצריך להטריד אותנו כחברה נטוע עמוק בשאלת אופייה של הטלוויזיה, כמו גם המציאות, שאנחנו רוצים לייצר לעצמנו.
התקשורת – מרחב מסוכן לנשים
לצערנו הרב בשנים האחרונות נתקלנו בלא מעט מקרים שלימדו אותנו להבין שהמרחב התקשורתי הוא לא תמיד בטוח לנשים. מקרים של פגיעה בפרטיות של נפגעת תקיפה מינית ופלישה לחיים האינטימיים שלהם כמו גם סיקור חדשותי לא זהיר רק העצימו את החשש של נשים רבות מלהתלונן. בנוסף, תוכניות הרילאטי עצמן זימנו לנו לא מעט תקריות קשות מביכות ומכאיבות של אלימות מינית על המרקע. גם הפרסומות לא תרמו הרבה, בלשון המעטה, לעיצוב סביבה טלוויזיונית נקייה מאלימות.
מקרים אלו, כמו גם המקרה האחרון של פרשת 'הכפר' שהראתה איך בקלות כחברה אנחנו יכולים לאפשר לעברייני מין להפוך גיבורי תרבות, מלמדים כי הגיע הזמן שנגדיר לנו מחדש את "כללי המשחק" של העיסוק התקשורתי בסוגית האלימות המינית.
קוד אתי למלחמה באלימות מינית בתקשורת
היום בבוקר, ובעקבות דיון שהתקיים הבוקר בוועדה לקידום מעמד האישה, על סוגית השתתפותם של עברייני מין בתוכניות ריאליטי ב שיזמה יו"ר הועדה, ח"כ עליזה לביא, הוחלט לקדם קוד אתי להתמודדות נכונה עם סוגית האלימות המינית בשיח התקשורתי. מדובר ביוזמה משותפת של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית והמכון הישראלי לדמוקרטיה לפעול, יחד עם כל גופי התקשורת במדינת ישראל ותוך שיתוף ארגוני הנשים, להסדרתם של כללים אתיים ומוסכמים לעיסוק התקשורתי בתחום זה.
צריך לזכור כי אלימות מינית היא, יותר מכל, תוצאת הבניה חברתית והיא ניתנת למיגור אם נצליח לכונן שיח חינוכי וחברתי אחר. לכן, אנו מאמינות כי אמנה תקשורתית כזאת, עליה יחתמו כל גופי התקשורת, חשובה וחיונית להמשך המאבק בתופעת האלימות המינית לא רק בכך שהיא תסייע למניעת אלימות מינית על המסך, אלא אף תסייע להפוך את המרחב התקשורתי לבמה חשובה עבור כל אותם מסרים ותכנים הקוראים למיגור תופעת האלימות המינית, שהינו בבחינת אינטרס ציבורי ראשון במעלה.
מעניין לחשוב מה היה קורה במקרה האחרון בפרשת ליהוקו של עבריין מין לתוכניות ריאליטי לו כבר היה לנו היום קוד כזה, שכן צריך לזכור כי תוכניות הריאליטי לא רק משקפות מציאות. הן מגדירות כל רגע מחדש את ההבניות החברתיות שלנו ומייצרות בכל רגע נתון את מרחב הבחירה התרבותי שלנו.
בינתיים, וכל עוד אנחנו לא יודעים לשים מסננות נכונות או לקבוע כללי אצבע ברורים לגבי תוכניות המציאות שלנו, אל לנו להתפלא שכך גם נראית המציאות.