"אני ממליץ למתנחלים לעבור לתל אביב"

החלטתי – כאדם פרטי ובלי קשר למקום עבודתי – לחתום על המכתב שקורא לשחקנים שלא להופיע באריאל בשל העובדה שהעיר אריאל נמצאת בשטח כבוש, וכפי שאמרנו במכתב – במרחק לא קטן מאריאל גרים אנשים שזו מדינתם, פלסטינאים, שחיים ללא תנאים מינימליים. החלטנו לפרסם את את המכתב השני  כי רגע האמת הגיע, וזו תזכורת לכולם. אני מקווה שזה יחלחל בסופו של דבר גם למוחות הלא מפותחים.

הפלסטינאים חיים כשהם תחת כיבוש, נמשלים, ולא יכולים שיהיה להם אולם תרבות או ליהנות ממופעי תרבות, ובוודאי לא להגיע למופעי תרבות באולם של אריאל מכיוון שהם יעברו שבעה מדורי גיהנום כדי להגיע לשם.

לא קונה תוצרת שטחים

אריאל אולי הוקמה על ידי הממשלה ומילאה תפקיד חשוב לאורך השנים, אבל היום התפקיד שלנו הוא לשאוף לשלום – וזה לא יהיה כל עוד נשמור על שטחים שכבשנו ב-67. הגיע הזמן לעצור את זה אחרי 43 שנים, ואין סיבה לתת פרס לממשלה או למתיישבים על זה שהם חיים שם ולכן לא צריך להופיע שם וגם לא לקנות מוצרים שמיוצרים בשטחים או בהתנחלויות – אני מקפיד על זה גם כשאני הולך לקניות בסופר.

המצב הוא לאו דווקא באשמתם של אלה שגרים שם, אבל כל עוד המדינה מנוהלת בצורה זו הם אולי קרבנות. יש מספיק מקומות שאפשר לגור בהם והם יתקבלו בהם בסבר פנים יפות, ואני ממליץ להם לעבור דירה לתל אביב ופרבריה.

עם זאת, אני רוצה לומר למתנחלים מאריאל שאני דווקא מאוד אשמח לארח אותם אצלי בסינמטק, כשהם באים מגבולות הקן הירוק. אני חושב שחשוב לעמוד על דעתנו, לא לשתף פעולה עם השלטונות – אבל חשוב גם להדגיש שאין פה חרם, אלא עמידה על עקרונות של לא להגיע לשטחים.

למי שטען שעלינו להגיע לשם לטובת קירוב לבבות, אני משיב שגם אם אבוא לאריאל לדבר, הרי לא ייתנו לנו לדבר שם ויזרקו אותנו משם בבושת פנים ברגע שנגיד מילה. המכתב והתגובות היום מראים שאנחנו קצת רחוקים מלהיות דמוקרטיה כפי שאנחנו חושבים.

זכותו של ליברמן לדבר שטויות

קראתי היום על הניסיונות של המפלגה הנאורה "ישראל ביתנו" שבראשה עומד שר החוץ אביגדור ליברמן, למנוע תקציבים מהמוסדות או האנשים שחתמו על המכתב. בעני זה טמטום לא קטן – התקציבים הם בלאו הכי אפסיים ומגוחכים, וגם אם יפסיקו אותם לא תהיה לזה השפעה על התרבות.

חמור מכך, המעשה עצמו הוא מעשה פשיסטי כי רק במשטרים אפלים הממשל מנסה להתערב ולהשפיע על דעותיהם של אנשים, הרעיון הוא מטופש והם לא מבינים שהם כבר מזמן לא ברוסיה או תחת כל משטר טוטליטרי אחר.

מאחר שאני דוגל בחופש הביטוי, מותר מבחינתי לאנשים גם להגיד שטויות – זכותם של ליברמן, לימור לבנת ואלכס מילר לומר מה שהם חושבים, אבל הם טועים. מה שאנחנו אומרים הוא מתוך עיקרון, ואני לא חושב שמישהו צריך להעלות על דעתו לנקוט אמצעים נגד מה שאנחנו עושים. אין לממשלה זכות לפגוע במוסדות או באנשים בשל דעותיהם הפוליטיות, זה משהו שנעשה במדינות אחרות.

ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לעשות את זה, למרות שיש אנשים בשלטון שלא חושבים על מה שהם עושים, וחבל שאלה האנשים שיושבים בממשלה – אבל הם נבחרו ברוב, וצריך להחליף את השלטון.

ראוי לומר שאם הפלסטינאים היו יכולים לנוע בחופשיות בשטחים הכבושים וליהנות מאותה הצגה כמו תושבי אריאל, הייתי עוצר את התמיכה שלי במכתב הזה אבל אין סיכוי שזה יקרה, כי כנראה אף אחד בממשלה הזאת לא באמת רוצה שלום. הם נלחמים על הכיסאות שלהם וידועים שאם הם יגידו דברים פופוליסטיים, הם ימשיכו להיות בשלטון.

נכון שחלק מהשחקנים "יישרו קו" עם הדרישה של התיאטראות להופיע שם, אבל אני לא מאמין שאיזשהו שחקן יופיע שם בלב שקט, ומאוד מעניין אם שחקנים שנסעו להופיע יוכלו להתבטא שם. הסובלנות שלי היא לשני הצדדים באותה מידה, וכל אחד רשאי לעשות מה שהוא מחליט: יש כאן עניין של פרנסה, אולי איומים, אולי הם חוששים, אני מקווה שהם לא חזרו בהם מהסיבות האלה.

המטורפים בממשלה לא יפחידו אותי

למנהלי התיאטראות אולי יש ממה לחשוש, וחבל, אבל אני מקווה שהם לא יחייבו את השחקנים שהחליטו שהם לא רוצים להופיע כן להופיע. תיאטרון הוא מוסד ממשלתי ואין לו ברירה אלא לפחד מהממשלה, והם אכן מפחידים – אבל לא אותי.

נכון שהמחיר האישי שאני עלול לשלם כאן פחות מזה של השחקנים ואמרתי אכן למחתימי העצומה שאני לא יכול לתת דוגמה אישית, אבל המטורפים בממשלה יכולים לאיים בעצירות של תמיכה, ויכולים לדרוש לפטר אותי. במשך השנים אני חושב שהוכחתי מספיק את העמדות שלי במאבק נגד הכיבוש. אם הייתי מפחד לא הייתי מקרין את "שיטת השקשוקה" או את "ג'נין ג'נין", ולא אכנע ללחצים.