אני לא יודע, אולי זה אני שמבחין תמיד מאוחר יותר מכל האחרים במה שמאוד גלוי לעין, ואולי זה באמת טרנד שהולך ומחמיר, אבל אנשים פשוט מאבדים את שארית השפיות שהישראליות התובענית מותירה להם כשזה מגיע לחתונות.
יצא לי בזמן האחרון להיות בכמה וכמה חתונות, וכמעט בכולם נפלה לי הלסת מרוב תדהמה. ההשקעה ההוליוודית הקיטשית הלא תתואר, כמות האנשים הבלתי נספרת, ובעיקר השטחיות הבלתי נסבלת. בעיני, כמובן שרק בעיני.
אני יודע שאנשים מתייחסים אל היום הזה כיום החשוב והמאושר בחייהם. גם אני התחתנתי (פעמיים! מישהו חכם אמר פעם שנישואים שניים הוא ניצחונה המוחלט של האופטימיות על הניסיון…), אבל רבאק, מה קרה לכם? (ודרך אגב, היום החשוב בחיים, בעיני, הוא תמיד היום בו אתה נמצא).
מישהו באמת מאמין שככל שהחתונה שלו תהיה מפוארת יותר ועשויה מפלסטיק משובח יותר, חיי הנישואין שלו יהיו מוצלחים יותר?
כמו כל דבר בחיי, גם את החתונות אני בוחן לפי המוסיקה בהן.
אז המסקנות להלן:
מי שמוסיקה מזרחית לא עושה לו את זה, שינסה להימלט מחתונות כמה שיותר מהר אחרי החופה. הזרם הלא יאמן של דרבוקות , כפיים, ומילים אולטרה עממיות שוטף אותך כמו צונאמי אדיר. והווליומים בלתי אפשריים (ואני אחד שאוהב לשמוע מוסיקה בווליומים גבוהים). נדמה שבחתונות (כמו בחלק גדול מהמועדונים, דרך אגב) תפקידה של המוסיקה הוא בעיקר למנוע את הסכנה האיומה והאסון הגדול שעתיד חלילה להתרחש אם מישהו ירצה לנהל איזושהי שיחה עם מישהו או מישהי אחרים. אין שום אופציה אפילו בצעקות ג'ונגל לתקשר עם הסביבה, רק לקפצץ ולהזיע כאחרון הבבונים. מזל שהציביליזציה התקדמה בצעדי ענק.
ושירי החופה. אוי שירי החופה…
אנשים בוחרים שירים שמרגשים אותם, או שירים שהם חושבים שהאורחים יאהבו, או סתם את עיסת הטופי הדביקה האחרונה שמכילה "נשמה" "לב" "נצח" ו "יחידה" (רצוי לא צבאית…)
הייתי השנה אולי בעשרים חתונות. אפשר לספור על אצבעות יד שמאל של טרומפלדור את אלה בהן הרגשתי חיבור אמיתי של רגש ומשמעות בין התוכן והשירים לנוכחים.
אנשים בוחרים ללכת לחופה עם "בואי כלה". הקשבתם למילים? אתם יודעים כמה עצב וכאב יש בשיר הזה? אתם באמת רוצים להיות זוג נוסף בשרשרת עשרות האלפים ש "מקודשת" מוביל אותם אל החופה? מה זה אומר עליכם? שאתם מתים להיות כמו כולם, בלי שמץ של מקוריות או מחשבה יצירתית אחרת? שאתם רק רוצים מקום טוב באמצע העדר בלי לפזול למשהו עצמאי משל עצמכם?
אני רגשן גדול. מתייפח בלי יכולת שליטה כשהוא והיא מדברים אחד אל השניה באהבה גדולה ובתקווה (אם הרב מרשה, כמובן. הכלה היהודית הרי נקנית בחתונה בשטר כסף…) אבל אפילו אני מפנה את הראש לצדדים בזויות בלתי אפשריות כמו כלב מול משרוקית בתדר גבוה כשאני שומע באילו צלילים אנשים בוחרים לעטוף את הטקס המקדש את אהבתם הנצחית.
בנישואי הראשונים הוליך אותנו "ברית עולם" של מתי כספי לחופה (כמוני, גם למתי עצמו השיר הזה, שכתב לו אהוד מנור ליום נישואיו, לא עזר בהמשך לשמור עליהם…) ובשניים שיר האהבה הכי יפה שנכתב אי פעם, לדעתי, GOD ONLY KNOWS, של בריאן ווילסון וה- BEACH BOYS.
אני יודע ששירים, יפים או נדושים כשיהיו, הם רק הרקע לחיים האמיתיים. אבל כמו בכל תמונת חתונה טובה, הרקע קובע המון…