קירבה למסורת
יש משהו במסורת שהוא גדול מכל פרט בפני עצמו. השתייכת למסורת היהודית העתיקה היא השתייכות הן לטקסים, מנהגים ומצוות שקיימים כבר אלפי שנים והן השתייכות מעשית לקבוצה גדולה מאוד של אנשים, הן בהווה והן במרוצת ההיסטוריה. הדלקת נרות בעת כניסת שבת מקרבת את האישה החילונית לאותה מסורת גדולה, ענפה, עשירה ורבת שנים ולקבוצה גדולה מאוד של אנשים. ברמה המנטאלית והרגשית, בהחלט יש לשתי ההשתייכויות הללו מעלות רבות כנגד תחושות של בדידות וריקנות. המסורת ממלאת אותנו מבפנים.
זהות
כל אחד שואף לגבש לעצמו זהות מסוימת. המסורת וההשתייכות אליה לא רק ממלאת אותנו מבפנים, היא גם מעניקה לנו זהות ומחזקת סממני זהות מסוימים. כאשר נשים חילוניות מדליקות נרות שבת ואומרות ברכה, הן מתחברות למרכיב היהודי שבזהות שלהן ומחזקות אותו. הן לא רק נשים וישראליות ואולי גם אימהות ונשות קריירה – הן גם יהודיות.
תחושת רוגע ושלווה
כאשר השבת נכנסת בשישי בערב, ישר נחה עלינו תחושה של רוגע ושלווה. הדלקה של נרות רק מחזקת את התחושה הזאת. בנר עצמו יש משהו פשוט ונעים. פעולת הדלקת הנרות גם מוסיפה לתחושת השלווה. נרות דולקים בפמוטים חגיגיים בערב שבת משרים אווירה נעימה, חגיגית ומרגיעה מכל בחינה על כל יושבי הבית.
תחושת משפחתיות
אמנם דווקא לארוחת שבת עצמה ניתן יותר לנכס את תחושת המשפחתיות, האינטימיות, הקרבה והלכידות המשפחתית, אך גם הנרות משחקים תפקיד בכך. זהו טקס נוסף שמוסיף לתחושה של משפחתיות וביתיות וכל הנובע מכך. נרות שבת על שולחן ארוחת הקידוש בשבת בערב, שגם אנשים חילוניים רבים עורכים, מוסיפים ומעצימים את תחושת הביחד ותחושת האינטימיות שבין בני המשפחה.
יותר קל לעשות מאשר להימנע
באופן כללי ובפרט כאשר מדובר בציבור החילוני, לאנשים קל יותר לקיים מנהגים ולבצע מצוות מתוך המסורת והדת היהודית שעוסקים במה כן לעשות ולא במה שמצריך דווקא הימנעות מפעולה. יותר קל להדליק נרות שבת ולערוך קידוש, מאשר לא לנסוע בשבת או לא לצפות בטלוויזיה.
שעה לתפילה
הדלקת נרות היא זמן מצוין לומר תפילה ולבקש משהו מכל הלב. זאת עוד סיבה לכך שנשים חילוניות רבות מנצלות את הזמן הפנוי על מנת להדליק נרות, להירגע, להתחבר למסורת ולבקש בקשה שהן מייחלות שתתגשם.