תצוגת הסיום של בצלאל למחלקות האופנה והצורפות הייתה החגיגה הכי טובה בעיר. שפע מתפרץ של כישרון ויצירתיות שצעדו על המסלול השאירו את הקהל פעור פה.
האירוע התקיים זו הפעם הראשונה במרפסת הגג של קמפוס בצלאל ע"ש ג'ק ג'וזף ומורטון מנדל שרק בשביל זה היה שווה לנסוע על לירושלים, תצוגה על נופי של ירושלים, אורות הכנסייה שצמודה לקמפוס, ובכלל אוויר הרים צלול כיין.
במסגרת התצוגה הוצגו 34 פרויקטים גמר המסכמים ארבע שנות לימודים ויצירה.
השנה בחרה מחלקה הצורפות והאופנה, אקט המחבר בין גוף, חומר, וצורה, בשילוב הקולות, הרעיונות והפרשנויות האישיות של הבוגרות והבוגרים. כל זאת בשפה עיצובית מקורית, חשיבה ביקורתית, ותגובה עכשווית למצב התרבותי, החברתי והפוליטי.
המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל היא היחידה מסוגה בישראל, ואחת מהבודדות בעולם
המתמקדת בסביבת הגוף על כל היבטיה, לבוש, תכשיטים, אביזרים, נעליים, משקפיים, תיקים,
כלים ועוד. תכנית הלימודים משלבת בין עבודה יצירתית לבין טכנולוגיות מתקדמות, תוך התמחות בעבודת מתכת ועור, עיצוב טקסטיל והדפסות תלת-ממד, ועיצוב דיגיטלי מבוסס בינה
מלאכותית. בכך הם יוצרים שפה חדשה עם זהות מקומית.
שלי סתת-קומבור, ראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים אמרה כי "בתקופה של משברים חברתיים, פוליטיים וסביבתיים, הבוגרות והבוגרים מציגות את עולמן האישי, מפגינים חירות אקדמית ויצירתית בחשיבה ביקורתית וביכולת להגדיר עיצוב כמעשה תרבותי, חברתי, סביבתי ופוליטי, הנושא אחריות ומשמעות, מזמין מחשבה ומעורר שיח".
מי שפתח את הערב, בצעידה מלאת סטייל על המסלול, והוא גם סיים אותה, היה השף אסף גרניט כשהוא לובש פריט מקולקציית הגמר של בוגרת המחלקה.
אחריו עלו הדוגמנים והדוגמניות בשלל דגמים מפתיעים, מרשימים, מעוררי מחשבה והשראה, ובסיום האירוע צעדו כל מסיימי הגמר לצד הדוגמנים, כל אחד לצד הדגם הנבחר שלו.
קצרה היריעה להעלות את כל המסיימים, בחרתי 10 עבודות מגוונות שיתנו ביחד טעימה קטנה מהשלם. מתנצלת מראש מאלו שלא נכנסו.
Shields של איסלם נאשף מייצג את הקונפליקט בין האגו שרוצה להגן, לשלוט, להרשים ולהוכיח, לבין הפגיעות, הרכות והכמיהה לאהבה. פרטי הלבוש מעוצבים כדי להיראות ולשמש כשריון, כעין ’לבוש לוחמים‘ עכשווי. צבעוניות בשחור ולבן מהדהדת את המתח שבין הכוחות המנוגדים.
"סורה" (סורה חושך) של אביגיל ריקין המציעה טקס זיכרון חדש דרך מערכת מודולרית להדלקת נרות במרחב הציבורי. כל ערכה מאפשרת לאדם להדליק נר אישי, וכאשר מחברים בין הערכות נוצרת מנורת זיכרון משותפת המייצגת את תחושת השייכות ואת הקולקטיב. החיבור בין הערכות מתבצע על ידי מוטות שקופים המאפשרים לאור הלהבה לעבור ביניהם, בשילוב עם בית נר מנירוסטה שיוצר השתקפות והדהוד של האור, כך שכל ערכה נוספת מעצימה את האור המשותף. הפרויקט מזמין את המשתמשים להשתתף בטקס זיכרון מאחד ומחבר, שמטרתו להפיץ אור ולכונן זיכרון משותף.
"הגוף השלישי" של רז סקטר מציגה התמודדות עם תחושת הנוכחות של אדם שאיבדנו. רז שילב יחד שני פריטי לבוש שונים המייצגים שני גופים או שתי זהויות ויצר מתוכם גוף שלישי. זאת תוך שהוא מחפש לענות על תחושה של איך מרגיש חוסר? איך נראית נוכחות שאינה נראית? איך נוצר דיאלוג בין דמות חיה לדמות פנימית המתקיימת רק בתוכי?
"זיכרון ארוג" של לילא דבאג’ה פרויקט שנולד מסיפור שסופר לה בילדותה על שטיח גדול שהיה נפרש במרכז הכפר, סיפור שהעלה בדמיונה תמונת אנשים המתכנסים סביב השטיח משוחחים ומשתפים רגעים מחייהם. עם השנים השטיח החל להיפרם, והשחיקה שלו הפכה לסמל של זהות ושייכות. הקולקציה עוצבה תוך שימוש בבד ג'ינס ובשטיחים ישנים ואותנטיים, בטכניקות של פירוק, חיתוך ותפירה גסה כדי לבטא את המתח בין הזיכרון להיעלמות, בין החיבור
להתפרקות.
"כוס קידוש" ישי לייסנר, שאומר "ואז מגיע יום שישי, עם השקיעה ואחרי מקלחת מטהרת, אשתי היקרה מכניסה לנו את השבת. הקידוש על היין עם כוס הקידוש שלי הוא רגע של נצח אישי. להרגיש את השפע הנובע מלמעלה למטה. לנשום עמוק ולקדש את החיים".
הבגדים שנוצרו הם חלק מתהליך של חיפוש צורה ואופן. לבוש מבית הכנסת, מעזרת הגברים והנשים. ישי מעצב עבור אופנת האנושות, ולכבוד ירושלים.
"צ׳יל אאוט" עמית בכר, פרויקט שנולד בעקבות מסע אישי ומעבר של עמית מהפריפריה השמרנית אל העיר תל -אביב. אחרי שנים של חיים בפחד ובהיחבא, הוא מגיע למרחב חיים שחשף אותי לחופש, נועזות, קהילה תומכת ותחושת שייכות. אבל גם בחיי החופש והזוהר הוא ניצב בפני לחץ חברתי, טשטוש גבולות, ניצול ופגיעות והבין שהחופש ותחושת השייכות הם בלתי תלויים, לא באישור חיצוני ולא בהתאמה לשבלונה חברתית.
בפרויקט ארבעה דגמים ושתי בובות שהקשרים ביניהם הם סיפור המסע שעבר, מפחד לחופש,
מחוסר שייכות לזהות אישית, מצללית שקופה לאדם שלם ושייך.
"סגסוגת" חיה רוני ליטאי פרויקט שנולד מהדחף לעורר מודעות ולפעול לשינוי. "לא יכולתי להתעלם מהשפעת האדם על סביבתו. בחרתי להיכנס לעולם האופנה והתכשיטים, אחת משלוש התעשיות המזהמות ביותר, מתוך אהבה לעיצוב, אך גם מתוך תחושת שליחות" אומרת רוני. בפרויקט היא מציגה מחקר חומרים שארך למעלה משנתיים, ובמרכזו פיתוח חומר חדש המבוסס על אצות ים חומות. תוך שימוש בטכניקות מהעולם הקולינרי, היא יצרה יריעות מגוונות כאלטרנטיבה בת קיימא לחומרים ולתהליכים מזהמים. זהו ניסיון כן לקרוא תיגר על הנורמות, ולעצב עתיד אחר – מודע, מקיים, ואחראי יותר.
"קובייה לבנה" שירה ספיר חן, היצירה עוסקת במה טמונה מהות של אובייקט. מה הוא "בגד"?
האם בגד הוא המפגש עם הגוף, האם העיסוק בלבוש מציב את הגוף כמרחב תצוגה, היא "קובייה לבנה". האם הגוף הוא רק המציג, הקולב, או שהוא המחולל? והאם בכל דבר טמון הפוטנציאל להיות יותר ממה שהוא.
"מעבר לבד" מרים שקיראת מרים מעצבת מחדש פריטים הלקוחים מהמורשת הפלסטינית, ובמיוחד את השמלה המסורתית, לשפה ויזואלית עכשווית שמשלבת בין תכשיטים, טכנולוגיה ואמנות. היא פירקה את סמלי התפירה, הצבעים והעיצובים ובנתה אותם מחדש בשלושה זוגות משקפיים ייחודיים: לנשים עם חיג'אב, לנשים ללא חיג'אב, ועיצוב מיוחד שמונח על האף עם פרטים אישיים המשקפים את זהותה. היא הוספה גם שרשרת מעוטרת עם מטבע פלסטינית מגולפת, ושרשרת פתוחה המחבקת את הגוף כהמשך של הזיכרון.
צפרדעות שקד כהן "בשנים האחרונות הסדר הקיים החל להיסדק עבורי, והתחלתי להביט במציאות ממקום של ספק. רציתי להמציא עולם דמיוני ודמויות משלי כדי לחיות במרחב אחר, מוגן ובטוח יותר. נקודת המוצא הייתה התבוננות בטבע. חקרתי מרקמים ודפוסים ביולוגיים ותרגמתי אותם לטכניקות טקסטיל בעבודת יד, המבוססות על תנועה רפטטיבית. הקולקציה מורכבת מחמש דמויות, שכל אחת מהן עטופה בקונסטרוקציה מרוחקת מהגוף, היוצרת קליפה חדשה. המטרה לאתגר את הגוף ולמתוח את גבולות הגזרה הקיימת, תוך שימוש בשפה עיצובית פרמטרית.
קרדיט לצלם גיא רשקובן
פרויקט הגמר יוצג כחלק מתערוכת בוגרי.ות האקדמיה שתיפתח לקהל הרחב למשך
שבועיים החל מיום חמישי 31.7.25. במסגרת התערוכה יציגו כ-500 בוגרות ובוגרים מכלל מחלקות התואר הראשון, ולראשונה, גם מתכניות התואר השני, את עבודותיהם.ן. הפרויקטים יוצגו ברחבי הקמפוס, שיהפוך לפרק זמן של שבועיים ממרחב לימודים אקדמי למוזיאון ענק.