הפסקתי ללמוד כי אין לי כסף. יוקר המחייה ניצח אותי. יוקר המחייה ניצח את העתיד שלי.
השבוע נפתחה שנת הלימודים האקדמית, זו שהייתי אמורה להיות בה. ובמקום להיפגש על הדשא, לצחוק ולהעביר חוויות עם כל החברים שלא פגשתי חודשים, נותרתי בבית עם תחושת חמיצות. כאב לי הלב. עליי. כאב לי הלב על המצב הלא הגיוני שאני מפסיקה את הלימודים, דבר שכל כך חשוב לי, לא כי אני רוצה – אלא כי אני פשוט לא רוצה לקרוס.
יוקר המחייה. ביטוי שהפך כל כך שגור לאחרונה, בעוד סבב בחירות. אבל תסתכלו עליי – אני הפנים מאחורי נפגעי יוקר המחייה. אני זו שנרמסתי תחתיו. אני זו שהעתיד שלה מתחיל להיהרס כי התוכניות שלי הולכות לפח.
עדי כרמון. צילום באדיבות המצולמת
באינסטגרם שלנו כבר ביקרתם? לחצו כאן לעמוד שלנו!
אז מה כבר קשה, תשאלו. למה את לא יכולה ללמוד ולעבוד?
אני יכולה. ועשיתי את זה. אבל זה פשוט לא מספיק. מרבית הסטודנטים שאני מכירה, נעזרים בהוריהם. ואני? אני לא יכולה.
כי עבורי להיות סטודנטית במדינת ישראל, זה להתחנן להנחה בארנונה כי כל שקל והנחה משמעותיים. אני סופרת את החיים שלי על השקל. ולרוב, זה לא מספיק.
להיות סטודנטית במדינת ישראל, זה לוותר על שעות שינה כי אני צריכה לעבוד מסביב לשעון. זה לקום עייפה ללימודים. מותשת.
להיות סטודנטית במדינת ישראל, זה להסתפק בציונים ממוצעים כי אני חייבת להרוויח כסף על זמן למידה, והמינוס בבנק מנצח הכל.
להיות סטודנטית במדינת ישראל, זה להשתמש בבית של ההורים כסופר כדי לחסוך כסף. לעשות אצלם קניות בכל ביקור, לקחת כל מה שאני יכולה – ולהבין כמה הדברים יקרים ואיזה מזל שאת זה אני יכולה לעשות.
להיות סטודנטית במדינת ישראל, זה לחיות על חשבון ההורים איפה שהם יכולים, למרות שאני כבר גדולה ויצאתי מהבית. "גדולה"… בלי עצמאות.
להיות סטודנטית במדינת ישראל, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. היא אפשרית רק למי שיש להם עזרה.
אז רגע לפני הבחירות ורגע לפני שנשים פתק בקלפי, אני חושבת – מישהו בכלל סופר אותי?
סטודנטיות, סטודנטים – תחשבו טוב טוב את מי אנחנו מעניינות ומעניינים. למי אנחנו חשובים? מי דואג לנו? מישהו דיבר עלינו בקמפיינים? מי ידאג להורדת מחירי השכירות? מי ידאג למעונות מסובסדים? מי ידאג למי שאין לו גב כלכלי מההורים?
אני לא מצאתי אפילו מפלגה אחת ששמה עלינו ובאמת רוצה לדאוג לנו! ואתם?