בגרפולוגיה, כתב יחשב כלא קריא כאשר אנו נאלצים להבין את המילה או האות מתוך הקונטקסט הכתוב. אין משמעות לתוכן, ואם אין באפשרותנו לזהות את הטקסט ועלינו לקרוא את הנאמר, סימן שהכתב לא קריא. אם "גזרנו" אות אחת החוצה מהטקסט המלא ואיננו מצליחים לזהותה, זו אינדיקציה לכך שהכתב לא קריא.
הרבה מאוד אנשים כותבים לא ברור ולא קריא, אבל יש עניין מיוחד ברופאים: כשמדובר בבריאות שלנו, אנחנו רגישים. דואגים, חרדים, מי יודע מה הוא כתב שם. למה אנחנו לא יכולים להיות שותפים לאבחון, לממצאים, להנחיות? הרי מדובר בגוף שלנו.
אז קודם כל, כדאי שנפריך את המיתוס. יש הרבה רופאים עם כתבי יד קריאים, אסתטיים, נעימים לקריאה, בדיוק כפי שיש רואי חשבון עם כתב מאוד לא קריא.
קושי לעצב אות עשוי להצביע על מצוקה
חוסר קריאות נובע בדרך כלל מכתיבה מהירה, דחף פנימי שמניע לעשייה דחופה ולביצוע מיידי. מהירות הכתיבה יכולה לנבוע מחוסר סבלנות, מצורך מיידי בהבעה ובמימוש. חוסר קריאות בכתיבה מהירה הוא תוצר של פולסים פנימיים. לכותב יש דברים חשובים יותר לעשות, להביע את עצמו, ליצור, לממש, ואולי גם אין לו מספיק שקט פנימי, כדי לפעול באופן יסודי ושקול.
לעומת זאת, בכתיבה איטית יש יותר שיקול דעת ובקרה ומתבקשת קריאות ותשומת לב בביצוע האותיות. במקרה כזה, הקושי לעצב אות ברורה וליצור כתב ברמה סבירה של קריאות, ייתכן ומקורו במצוקות כלשהן. מצוקות היוצרות חולשה פנימית, אדישות וחוסר אכפתיות. אין מתח עשייה שמאפשר לשמור על דיוק ויסודיות. המשמעות של חוסר קריאות בכתיבה איטית יכולה להיות גם ניסיון להסתיר כוונות שליליות ולהימנע מהתחייבות.
הקריאות היא סממן חשוב לנושא של התחשבות בחברה ובזולת. כיצד נשמר האיזון בין ביטוי אישי אינדיבידואלי (לעצב את האותיות איך שבא לי) לעומת התחשבות במוסכמות ובכללים (עיצוב אותיות בהתאם לנורמות מקובלות).
לא הבנת מה כתבתי? בעיה שלך
בסופו של דבר, כתב היד הוא אמצעי תקשורת. הוא נועד להעברת מסרים בין בני אדם. כך שמישהו אחר צריך לקרוא אותו. ואם הוא אינו קריא, יתכן והכותב אינו מעוניין לאפשר זאת, או שלא ממש אכפת לו אם יצליחו לקרוא אותו או לא. אין ספק שיש כאן אלמנט כלשהו של זלזול בזולת וחסר אכפתיות: לא הבנת? זו בעיה שלך.
חשוב לציין שחוסר הקריאות של הכתב יכולה לבלבל. באבחון של כתב יד יש להתייחס לספקטרום רחב מאוד של סימנים כדי להחליט אם הכותב מזלזל, נמצא במצוקה, חסר סבלנות או זקוק למימוש מיידי.
ונחזור לרופאים. הרופא גמר לבדוק, לתשאל, לבחון את הממצאים. עכשיו הוא צריך לכתוב סיכום, הפניה, מכתב לרופא אחר. מטלת הכתיבה היא מטלה מכבידה. הוא לא עוסק עכשיו ב"רפואה", אלא ב"מסביב". אין לו סבלנות למטלות כאלו. מחכים אנשים בחוץ והכתיבה היא עניין מיותר מבחינתו. אז הוא כותב מהר, אולי גם בחוסר סבלנות, רוצה להפטר מהמשימה הזו ולהמשיך הלאה.
חוסר סבלנות למטלות לא מעניינות
אבל האם זה הופך אותו לרופא לא טוב? יש כירורגים בעלי כתב לא קריא, מהיר, פרוע, מנתחים פלסטיים, רופאי שיניים. את מסתכלת על הכתב שלהם וחושבת – ככה הם כותבים אז ככה הם גם יטפלו בי? לא תודה.
אבל זו מסקנה פשטנית. בגרפולוגיה הכתב מבטא אלמנטים אישיותיים רחבים יותר. הכתב המהיר שפוגם בקריאות יכול לבטא את הדחף במימוש, את חוסר הסבלנות למטלות לא מענייניות, את המרץ והאתגר שהם אוהבים להתמודד איתו, את היכולת הפרקטית לעבוד שעות רבות, המעבר הזריז מעניין לעניין והערנות המאפשרת לקלוט במהירות את הבעיה, לעשות אינטגרציה נכונה בין נתונים שונים, והרבה פעמים גם להעלות פתרונות יצירתיים.
אימפולסיביות היא לא בכל תחומי החיים ואלו אנשים שיכולים להתמקד ולפעול במקצועיות גבוהה מאוד דווקא בגלל המבנה האישיותי הזה שלהם.
זה לא אומר שבעלי כתב קריא, איטי ומעוצב היטב הם רופאים לא טובים. יש להם יתרונות אחרים.