אני בעד. כן, אני בעד חוק הטוקבקיסטים.
כל כך בעד, שאין לכם מושג. אני שמחה שמישהו במדינה, סוף כל סוף הולך לעשות סדר בשם הדמוקרטיה והתרבות.
שמישהו עושה סדר במקום הכי בזוי ופסול שיש, ומחזיר את זכות הכותבים לכבוד.
שמישהו, מאפשר לכותבים להיחשף, במיוחד לטוקבקיסטים סוררים שלא מפסיקים לכתוב דברי נאצה, ואולי יעצור את קללת הטוקבקיסטים האימתנית.
עוד ב- Onlife
- הסטייליסטית של הכוכבים מגלה סודות מאחורי הקלעים
- שמנים היזהרו: משטרת ההשמנה מאחוריכם
- מתי לאילנה דיין תהיה תוכנית בוקר?
נכון, כתבתי אמירות פרובוקטיביות והבנתי יותר מפעם אחת שלא כולם מסכימים איתי, אבל השתדלתי לא לפגוע באף אחד. עם זאת תהיתי, יותר מפעמיים, איך הטוקבקיסטים החליטו שאמי עוסקת במקצוע העתיק בעולם, ואיך הם קבעו שאין לי זכות קיום.
זה לא נעים. לא נעים לקום בבוקר ולמצוא שורת מקהלה מלאת גידופים וקללות עם פנייה ישירה לכותב ולבני משפחתו על תכנים שכתב. בעוונותיי, כעיתונאית וככותבת טורים, חוויתי זאת יותר מפעם אחת. פעמים רבות תהיתי יותר מפעם אחת אם כדאי לפרסם דברים שכתבתי בגלל אימת הטוקבקיסטים.
מחיר האנונימיות הטוקבקיסטית
כמי שהתחנכה על מילות הפסוק: "אין להלבין פני אדם ברבים", לא הבנתי איך כאן, בציון, אנשים מרשים לעצם להתנסח בצורה בזויה כל כך. מלבינים פני אחר, זר, בזכות החופש לאנונימיות, שהרי כל המלבין פני חברו ברבים, ככתוב אין לו חלק לעולם הבא.
רק לסבר את האוזן, גרימת בושה לאדם מישראל, היא מן החטאים החמורים ביותר שהעובר עליהם אין לוחלק לעולם הבא.
אסור לבייש אדם מישראל, שנאמר במצוות התוכחה, ויקרא יט, יז: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא". ופירשו חכמים: "יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות". תלמוד לומר: "ולא תישא עליו חטא". וכן פסק הרמב"ם בהלכות דעות: "אם הקפידה התורה שלא יתבייש אדם כאשר מקיימים בו מצוות תוכחה, קל וחומר שאסור לביישו שלא במקום מצוות תוכחה".
אני לא מנסה להתחסד או להתיפייף. ולא. אני לא מסכימה עם כולם בדעותיהם, ובכל זאת לא קרה שהתפתיתי לכתוב טוקבק אנונימי מרושע. גם כשלא הסכמתי עם הכותב.
ככה חונכתי. לחשוף, להיחשף. ולא להלבין פני אדם ברבים. לשמור על צניעות ועל כבוד האחר, דבר שמזמן נעדר מהתרבות הטוקבקיסטית, נטולת הרסן והכבוד.
ושלא תטעו או תתבלבלו. חשיפת הטוקבקיסטים אינה עוסקת בסתימת פיות, או באיסור חופש הביטוי. היא עוסקת בזכות לכבוד. ובצורך הבסיסי, לחיות כאן בישראל, כשהרשת היא חלק בלתי נפרד מהתרבות והשיח הציבורי, בחברה נאורה ולא אלימה, כי גם מילים יכולות להיות אלימות.
שיח נקי וחף מקללות וגידופים, הוא בסיס אנושי טהור שחייב להיטמע, ומשום מה הוא נעדר מהשיח האנונימי הטוקבקיסטי, הדמקורטי כל כך, ואם לדייק האנרכיסטי.
דמוקרטיה ללא בסיס תרבותי טהור, ללא כבוד לאחר, היא לא דמוקרטיה. היא אנרכיה מסוכנת, שגוררת את החברה לאלימות יתר.
אז לכל המתהדרים בקיום הדמוקרטי, ומצדדים באנונימיות הטוקבקיסטית, כדאי שתחשבו פעמיים. כדאי שתשקלו מילים ותבינו יותר לעומק את המשמעויות שמסתתרות מאחורי הטוקבקיסטים הסוררים.
כדאי שתבחנו את החברה בה אתם חיים או רוצים לחיות, כי טוקבקיסט סורר, שמשחרר אלימות מילולית חסרת רסן, הוא לא פחות גרוע מהאלימות ששוררת ברחובות.