אין כמו חשבון הטוויטר של ג'ודי שלום ניר מוזס כדי לספק שערוריות עסיסיות כשכל החדשות האמיתיות בחופשת חג. הנדון הפעם: ציוץ "ג'ודי סטנדרטי" בו היא קובלת "בא לי להוריד סטירה לחנין זועבי הדפוקה הזאת. רק במדינה הזויה כמו שלנו הדבר הזה היא חברה בכנסת". היה רצוי כמובן שאשת שר בממשלת ישראל תיזהר יותר בדברים שהיא כותבת. מצד שני צריך גם לזכור שבטוויטר הוצאת קיטור ותסכול במילים קשות היא פחות או יותר הנורמה.
כשזו האווירה מסביב, קל לאבד שליטה ולזרום איתה, גם אם את ידוענית וכתבי חדשות ורכילות אורבים לציוצים שלך יומם וליל כדי למלא עוד אייטם באפס מאמץ.
אם כן, נאמר שהתבטאות כמו "בא לי להוריד סטירה לדפוקה הזאת" היא קשה, לא ראויה ולא מוציאה אף אחד טוב, אבל בלהט הרגע כולנו כותבים לפעמים ברשת דברים שכנראה לא היינו אומרים בעולם האמיתי, ולכן מחיקה של הציוץ המדובר והתנצלות כנה פלוס הפקת לקחים לעתיד אמורה להוות פתרון. לפחות על הנייר, כי כשמדובר בג'ודי הצייצנית זה כנראה לא יקרה.
הציוץ על חנין זועבי: עצוב ונמוך
מה שמטריד הרבה יותר הוא הציוץ הבא שכיוונה ג'ודי שלום ניר מוזס כלפי זועבי: "אולי בת זוג שווה תרגיע אותה בכייף" (כך במקור). את זה כבר קשה הרבה יותר להבין. זה רע וזה נמוך. מאוד. וזה בעיקר עצוב כי זה מגיע מאישה לאישה.
חנין זועבי. צילום: מתוך ויקיפיה
בתוך הציוץ התמים לכאורה והמבודח לכאורה הזה, שבע מילים בסף הכול, מגולמת תפיסת עולם שלא היתה מביישת אף גבר שוביניסט וחשוך, ערס מהסוג שיושב על הברזלים בגופיית סבא ומנסה להרוג יונים בקליפות הגרעינים שהוא פולט, ואז צועק לבחורות שעוברות לידו ולא מתייחסות "לכי לכי, יש עוד אלף כמוך". משפט כמו "אולי בת זוג שווה תרגיע אותה בכיף" תוקע סכינים בכמה רבדים: א. רומז על נטייתה המינית של מושא הציוץ.
אין לי מושג ואין לי עניין לדעת מהן ההעדפות המיניות של זועבי, אבל במידה והיא אכן חובבת נשים ומעוניינת לשמור את המידע הזה לעצמה, יש פה אאוטינג. ב. גם אם זה לא ניסיון לאאוטינג כשלעצמו, הוא עדיין משתמש ברמיזה על נטיות מיניות כדי להסגיר כל מה שהכותבת חושבת על לסביות: הן מתוסכלות ומרירות. אולי כי הן מכוערות וקשה להן להשיג סקס נורמלי, אתם יודעים, מגברים.
כן, זה נורא להיות אישה שאף אחד לא רוצה לזיין אותה, בסוף את נהיית חברת כנסת שרק מלכלכת כל היום על אחרים במקום לדאוג לרווחתו של הציבור שממנו את באה. נורא. נורא ואיום. ג. הציוץ הזה אומר בפירוש שאישה היא דבר חסר שליטה. היא עצבנית, היא הר געש של רגשות ומונעת ממצבי רוח תמידיים. צריך "להרגיע" אותה, שלא תעשה בלגן. במילים אחרות, רק סקס יעזור פה. רצוי עם בת זוג שווה. כי מכוערת ומכוערת ביחד זה סקס לא משהו בכלל, ואז מה עשינו בזה?
ג'ודי שלום ניר מוזס. צילום: אסף לב
ג'ודי היא לא הראשונה ולא האחרונה
והאמת היא שהכי קל להיטפל לג'ודי. היא אשת שר, היא ידועה בזה שהיא אומרת כל מה שהיא חושבת בלי מחסומים. אבל היא לא הראשונה ולא האחרונה שמגיעה עד ירידות לגופו של אדם, וספציפית לגופה של אישה. זו מגמה שקיימת כבר הרבה מאוד זמן והולכת ומתחזקת. מספיק להיזכר בדברים שנאמרו על טלי פחימה לא אחת ברשת ("מכוערת, לסבית, מזדיינת עם ערבים"), או על פעילת השמאל הקיצוני נעה שיינדלינגר, שהתבטאויותיה הקיצוניות עוררו לא מכבר סערה בפייסבוק.
חלק לא קטן מהביקורת עליה, הן מגברים והן מנשים, סבב סביב המראה החיצוני או הקשרים מיניים אחרים ("בלייזר לא הייתי נוגע בה", כפי שהתבטא בדף הפייסבוק שלי אחד המגיבים בעניינה). גם במקרים של נשים כמו חברת הכנסת לשעבר אנסטסיה מיכאלי, שידועה במראה חיצוני נאה במיוחד, נסובה רוב הביקורת הציבורית על הניגוד בין היופי החיצוני ובין ההתבטאויות מעוררות המחלקות השלה, ה"מכוערות", כאילו אמור להיות קשר בין שני הדברים.
ומה המסקנה מכל זה? שיש לנו עוד דרך ארוכה לעבור, כנראה, לפני שישפטו אותנו ואת מה שאנחנו אומרות ועושות במנותק מהקשרים של מין ומראה פיזי. וכל עוד ישנן נשים שעדיין ממשיכות את המגמה הזאת, כמו ג'ודי ניר מוזס שלום, אנחנו נחכה לשינוי עוד הרבה הרבה זמן.