תארו לעצמכם שני קיבוצניקים צעירים, ילדי פרחים יפים וחרוצים שערכי הקיבוץ השיתופי בדמם, כשמיד בתום שירותם הצבאי הופכים להורים בגיל 21 וחצי. ביחד הם מביאים לעולם ארבעה ילדים מתוקים ומגדלים אותם בקיבוץ, שותפים לכל האירועים החברתיים, ופתאום – הוא חוזר בתשובה.
כבני קיבוץ גדלנו עם התנגדות מוחצנת ועיקשת לכל מה שקשור לדת. היינו שנינו, רמי ואני, במקום של אנטי קיצוני לכל מה שהריח דת, וזה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שבקיבוצנו, חולתה, ישנו עדיין ויכוח סוער בשאלת הקמת בית כנסת בקיבוץ ונוכחות סממנים דתיים בחיינו המשותפים. בלא מעט אסיפות קיבוץ שהתקיימו לאורך השנים לא היו מוכנים אפילו לשמוע על האפשרות של הקמת בית כנסת בתוך הקיבוץ. אצל דור המייסדים הורידו את השאלה מסדר היום במהרה, וכך גם ממש לאחרונה, באסיפה אמוציונלית, הרגשתי שאנחנו עומדים בפני שסע חברתי עמוק שיפצל אותנו לשני מחנות, לאור הסוגיה המורכבת.
אבל אני, שמכירה אותה היטב מהבית, מנסה לגשר בין שני הצדדים כי אני יודעת שלא כך הדבר. שאין באמת שני צדדים נפרדים. ל"דוסים" אני מזכירה שבית המקדש נחרב בשל שנאת חינם, ולקיבוצניקים ה"חרדים", שפוחדים שחולתה יהפוך למקום דתי, אני מספרת שבתור אישה שמתמודדת עם בן זוג שחזר בתשובה, זה לא מפחיד כמו שזה נראה. אף אחד לא מנסה להחזיר את השני בתשובה. חלפו כבר 23 שנה מאז שרמי בעלי החל את התהליך, והוא לא החזיר אף אחד בתשובה, להיפך, הוא רק עוצר ומרגיע, שם ברקסים, לאלו שמתחילים תהליך של חזרה בתשובה, שלא יתדרדרו לתהומות, מרוב ה"אור" שמציף אותם, כמו שהוא קורא לזה.
החתונה של עינת ורמי הירש.
האמת היא שאני יכולה להבין את ה"חרדים החילונים". כי לפני 23 שנה, כשזה התחיל אצלנו בבית, הייתי היסטרית. הדבר היחיד שהצלחתי לשמוע באותם ימים היה סיפורים טראגיים על משפחות שהתפרקו כי אחד מבני הזוג חזר בתשובה, על זוגיות שהתרסקה, על כך שאין בכלל סיכוי לשרוד את זה. גם אצלנו היו תקופות שהייתי בטוחה שזהו – אין דרך להמשיך יחד. צפו ועלו בי רגשות בעוצמה חזקה מאוד: אהבה גדולה, שנאה עוצמתית, תיעוב וסלידה מכל מה שמסמל דת, התפרצויות כעס, מריבות קולניות ופומביות. זה היה בעיקר על הפרנסה, החובות, והפחדים שניהלו אותי כשהקרקע נשמטה מתחתי. ואז הגענו להבנה שאין ברירה אלא לפרק את החבילה, להתגרש, להפסיק את הסבל המתמשך שלנו ושל ארבעת הילדים שלנו.
אז מה עצר אותי?
ההשלמה שזהו, להיות במקום הכי נמוך, כואב וקשה. להיות שם באמת ולהבין, שמשם אפשר רק לעלות. ובעליה, הייתה לי אפשרות לבחור בדרך חדשה. הפסקתי לנסות לשנות אותו, התחברתי לכל מה שטוב לי בזוגיות ובמשפחתיות, ויש הרבה.
כמי שעוסקת בהדרכת הורים, אני רואה את השפעת הגירושין על הילדים וכן על המשפחה המורחבת. אני רוצה שאנשים ידעו ששנייה לפני שמפרקים, יש מה לעשות, יש תקווה. זיהיתי את הקלות שבה אנשים מוותרים ומפרקים, כמו מכשיר חשמלי שלא עובד, אז מחליפים. זה דבר שניתן לשנות! הפעם לא מדובר בטלפון נייד בגרסה משודרגת, אלא בחיים שלכם. אם משהו מתקלקל לא חייבים להחליף, אפשר לתקן חלקים בפנים. התאהבתם? התחתנתם? כנראה שהיה שם משהו שחיבר, ואפשר למצוא אותו שוב.
לאורך השנים, למדתי לימודי מודעות שונים. הלימוד של ימימה, אינטליגנציה רגשית ועוד. הכלים שקיבלתי, עזרו לי לעשות את השינוי המיוחל, לבחור שוב, פרק ב' בחיים שלי עם האיש שלי, שבחרתי בו, שהתחתנתי אתו, ואני בוחרת בו שוב. הכלים של האינטליגנציה הרגשית, לימדו אותי לקחת אחריות על הבחירה שלי, לבחור בטוב עבורי ועבור משפחתי. יש עדין התמודדויות זה לא נגמר.
ולאחר הטלטלות הפרטיות שלנו, החלטתי לצאת איתנו לאוויר העולם. הבנתי שאני יכולה להעביר את זה הלאה. אולי מישהו נמצא במקום דומה ויוכל לקבל השראה לעשות שינוי בחייו, שינוי שיגרום לו להרגיש טוב יותר. אני רוצה לתת תקווה שאפשר להציל את המשפחה.
היום אני מספרת את הסיפור של רמי, של המשפחה שלנו ושלי בפני קהלים גדולים ומגוונים. אני שמחה לגלות כל פעם מחדש את יכולת ההשפעה של הסיפור על אנשים. דעות, אמונות ופחדים מתפוגגים ומשתנים לנגד עיני. אני מראה שיש דרך אחרת, ובכל אחד ואחת זה נוגע במקום קצת אחר.
רבי נחמן מברסלב אמר ש"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות". עלינו לבחור בטוב ולהיטיב את החיים, כך נוכל להתמודד עם הכל. חברה שלי מספרת כי בעקבות הסיפור שלי היא הבינה שהגירושים שלה היו מיותרים, אבל הוסיפה שלמרות זאת הצליחה להוציא את הטוב, לצמוח ולהתחזק. הרי אנחנו לא באמת יכולים לבחור את כל האירועים בחיים שלנו, אבל אנחנו יכולים לבחור איך להגיב אליהם.
******