בסרטו החדש של העיתונאי שלומי אלדר, שהוקרן בימים אלו בפסטיבל דוקאביב, מובא סיפורה של ענת קם, אשר הורשעה בריגול חמור. מצפייה בסרט, עולה כי כעשר שנים לאחר שחרורה מהכלא, ממשיכה קם לסבול מקשיים ומנידוי חברתי כתוצאה ממעשיה, עליהם נשפטה, הורשעה וריצתה את עונשה.
כזכור, קם הייתה חיילת בלשכת אלוף. במהלך שירותה שאספה אלפי מסמכים מסווגים לצורך העברתם לעיתונאים. אורי בלאו, עיתונאי הארץ, פרסם חלק מהמסמכים שהעבירה לו קם. לאחר חקירה של גופי הביטחון, נעצרה קם והועמדה לדין. במסגרת ההליך המשפטי נגדה, היא הודתה בעבירה של ריגול חמור וריצתה שנתיים וחצי בכלא (לאחר ניכוי).
האופן שבו מתייחסת החברה הישראלית לקם, מלמד הרבה על הדרך שבה מתייחסת החברה הישראלית לעבריינים יהודים שהורשעו בעבירות ביטחוניות, בעיקר בעבירות של ריגול, וסיימו לרצות את עונשם. לא מן הנמנע כי קצין אמ"ן שהתאבד לאחרונה בכלא הבין כי גם לאחר שירצה את עונשו (ככל הידוע הציעו לו הפרקליטות עסקת טיעון הכוללת 10 שנות מאסר), צפויות לו שנים ארוכות של החרמה וביוש.
על פניו, אין סיבה כי החברה תתייחס בחומרה רבה יותר לקם בהשוואה לעבריינים שהורשעו בעבירות שאינן ביטחוניות.
הסרט "להיות ענת קם" של שלומי אלדר זמין לצפייה באתר דוקאביב וישודר בהמשך בyes דוקו
קחו לדוגמא סלבריטאים שהואשמו בעבירות של העלמות מס. הם הורשעו בכך שגנבו מקופת המדינה, קרי את הכסף של כולנו. רווחים שהעלימו בהיקף של מיליוני שקלים. הם הורשעו, ריצו את עונשם, הציבור סלח להם, ואיפשר להם לחזור לשגרת חייהם, להמשיך להופיע ולקפץ מהשקה להשקה.
דוגמא נוספת היא זו של אישי ציבור, שהורשעו בעבירות על טוהר המידות – לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים ועוד. לאחר שריצו את עונשם, חלקם חזרו לחיים הפוליטיים ולכהן כשליחי הציבור בכנסת ובממשלה, חלקם חזרו לאולפני הטלוויזיה, חלקם לתוכניות ריאליטי וחלקם לעולם העסקי.
ענת קם עברה עבירה שהיא טאבו. זו עבירה חמורה מאוד, לא מקובלת והיא הייתה צריכה לתת עליה את מלוא חומרת הדין. העניין הוא, שהיא הוענשה במלוא חומרת הדין. היא ריצתה את העונש שקיבלה וכעת יש לה את הזכות הכי בסיסית שעליה נשענת מערכת המשפט הפלילי והיא הזכות להביע חרטה ולהשתקם.
החברה הישראלית היא חברה החרדה לביטחונה, מטעמים מובנים. עם זאת, האינטרס שלנו כחברה הוא לא להדיר עבריינים בנושאים ביטחוניים שסיימו לרצות את עונשם, מעבר לחשדנות הנורמטיבית כלפי כל אדם שעבר עבירה כלשהי בעברו. העיקרון הפלילי בנוי על כך שברגע שאדם עבר עבירה, בית המשפט מקבל מנדט מהציבור להכריע האם עבר עבירה – ואם עבר, לגזור את עונשו. ברגע שריצה את עונשו הוא שילם את חובו לחברה ועל החברה לאפשר לו לשוב לחיקה.
הדרתה של ענת קם, היא תהליך שמייצג חברה שדוחפת לפשע. אם לא נתייחס בסלחנות למי שריצה את עונשו ומנסה להשתקם, נהפוך לחברה שתייצר עבריינים שיחזרו שוב ושוב על פשעיהם ולא יגלו רצון להשתקם ולחזור לחיים נורמטיביים.
**
הכותב הוא עורך דין פלילי.