"שמחה רבה – אביב הגיע, פסח בא". האמנם? התפיסה המקובלת היא שרובנו ממתינים בציפייה לחג המסמל התחדשות, סיום תקופת החורף וכמובן מפגש עם קרובינו. לצד זאת, דיכאון רווקות בחג זו תופעה מוכרת שלא מעטים חווים, כשהנתונים מצביעים על זינוק בכמות הפונים לקבלת סיוע נפשי בתקופת החגים. מעבר לים, ימי הכריסמס והחגים אף מזוהים במיוחד עם ריבוי התאבדויות בקרב אנשים שחיים לבד. אך אין צורך להרחיק עד לשם. גם הגעה בגפנו לשולחן החג, כשסביב יושבים האחים ובני הדודים ומשפחותיהם הצעירות והמאושרות לכאורה יחד עם שאר בני משפחה חטטנים, עלולים להשאיר לנו בפה את טעם המרור גם לאחר סיום ברכות הסדר.
אז כיצד לצלוח בשלום את ארוחת החג עם המשפחה ה'מודאגת', המינגלינג מול הדודות השואלות בפולשנות ישראליות קלאסית, מבלי התכווץ במבוכה? מהן האסטרטגיות להתמודדות? נכיר את אלו שכבר מיומנים בתפעול הסיטואציה: מהקלילים דרך הציניקנים, החכמים ועד לנמלטים. כן, על 4 רווקים ורווקות דיברה התורה – אז מה הם אומרים?
ניקח למשל את מורן בת ה-36. "הקלילה" שמניחה לזה לעבור מעליה ותחתיה בזמן שהיא כבר בכוס הרביעית שלה הערב, כמצוות החג כמובן. באמת ששום דוד טרחן לא מזיז לה, כשהתשובה הקבועה לכולם היא שכשזה יבוא אז יבוא וכך משדרת שהיא "מחוץ למשחק". ואם מישהו ממשיך לחקור, היא מרחיבה שאכן קשה להכיר את החצי השני ולכן עושה צעדים רלונטיים לשם כך. כל היתר בשבילה זו סיטואציה די משעשעת של קרובים בומרים וחסרי מודעות, שמבינה שלבסוף רוצים בטובתה.
אבל לא כולם מסוגלים להתמודד כך בסיטואציה. למשל עידן בן אותו הגיל, "הציניקן" שרק רוצה שיניחו לו לנפשו. הוא כבר מזמן התעייף מאותן השאלות הצפויות והמתישות בנוגע לרווקתו ומדוע שוב מגיע לבד. לכך מתווסף אותו המתח הסמוי מבחינת הוריו – כשאלו סופגים הערות מתסכלות וקצת יותר מפורשות על כך שנותר הרווק הכמעט יחיד בשולחן בגילאים המתאימים, וגורמים לו להבין את הלך הרוח כמעין לחץ מרומז. לא מדובר במצב פשוט עבורו, ובעיקר בהתחשב בתצוגת התכלית סביבו של ילדים ופעוטות בבגדי חג מתקתקים, כמו היישר מקטלוג של גולף קידס, והוריהם שמשדרים החוצה שהם כה ברי מזל שזכו להקים את המשפחה המושלמת עם אהבת חלומותיהם (ומי יודע עד כמה האידיליה הזו אכן נראית כך מאחורי דלתיים סגורות). ואולי יש פה גם קצת קנאה? לא נכחיש, זו אינה מילה גסה. אופציית הישירות לפיה אינו מעוניין להשיב על החקירות החודרניות לא ממש עבדה לו, כשמדובר באנשים שלעיתים אינם מזהים מתי הטאקט מורה לעצור, ובגילם כנראה שגם לא ילמדו. לכן הכלי להתמודדותו הוא להגיב בציניות הנדרשת. לא אחת הוא שולף לכל אלו די בחביבות ובאופן מחויך תשובות עוקצניות, שאולי גוררת רגע של שתיקה מביכה בין ההורים והדודים, אבל מייצרות את האימפקט הרצוי עבורו למסר שהם נכנסים פה לשטחים שמחוץ לתחום. פוטנציאל ההיעלבות אמנם קיים ועלול תמיד לייצר משבר משפחתי "דיפלומטי", אבל לרוב מחליק בשלום ועובר כנדרש ולעיתים גורר חיוך ואף יותר מכך. במיוחד בפעם ההיא, כשהשיב בהטרלה לשאלתה של דודה חסרת גבולות במיוחד – שהוא אכן בעניין של גברים, ויודע שאין לו במה להתבייש וברור לו שדודתו תתמוך בו.
אמרנו שהוא "כמעט" היחיד בסטטוס הזה מסביב לשולחן? נכון, כשכעזר כנגדו יש גם את סיון בת דודתו הרווקה בת ה-34, על תקן "החכמה". למרות שצעירה מעידן בשנתיים, עצם היותה אישה גורם לאותם הדודים המיושנים והדאגנים לשגר לכיוונה אפילו יותר הערות ורמזים בוטים ומביכים מאלו שהוא סופג. למעשה זה מסייע לו להסיט חלק מהאש ולהבין, לפחות במקרה הנוכחי, את הסלוגן מעורר המחלוקת של "תגיד תודה שאתה גבר ותשתה משהו". סיון למודת הניסיון, משריינת לכל אלו תשובות מוכנות מראש והסחות שנועדו לשנות את נושא השיחה. מאחורי הקלעים היא מתואמת על כך עם אמה, למשל היכן תשב בשולחן. ויותר נכון, היכן לא תשב וכמה רחוק זה מאותם האורחים עבור צמצום החיכוכים במהלך הערב. ובסופו, היא יודעת מתי הרגע הנכון לחמוק מכולם ולסייע בפינויים ובכלים.
הכותבות הן בעלות מיזם ההיכרויות "בילי ורוית – כמו חברה שמכירה לך"
השנה סיון החליטה לנסות מוב חדש: "להשיק" בליל הסדר את גיא, הדייט החדש. אמנם זה מאוד טרי ועוד לא רציני ואין להם עדיין מושג לאן מועדות פניהם. כרגע כיף להם והוא יתלווה בשמחה אז מבחינתה מדובר בווין-ווין מוחלט, גם אם מאחורי הקלעים המצב פחות מחייב ממה שהיא מדגימה לכולם במהלך הערב. מקסימום היא תיתן לו קונטרה אצל משפחתו בחג השני.
לגיא אין ממש בעיה להבריז למשפחה בליל הסדר, ואפילו נהפוך הוא – עדיף. מדובר בטייפקאסטינג הקלאסי של "הנמלט". נכון, הוא מודה מבלי להתבייש שהוא לא הטיפוס המשפחתי, ומעולם לא היה. כבדה עליו האווירה החונקת סביב השולחן והשאלות חודרניות, וכך הרגיל את משפחתו שאם יגיע זה בונוס. אז מה זה עבורו לעשות חג עם משפחת הדייט החדשה, בהתחשב שבילה את הקודמים בסדר של חברים, בלונדון, באוהל בסיני, ואפילו במרתון מול הנטפליקס לבדו בדירה, בתירוץ ששהה לצד חולה מאומת? האחרון אגב, לא מומלץ מבחינתו ובדיעבד היה די מדכא, אבל זה פרסונלי כמובן.
אז מה עדיף? כמובן שאין דרך מוחלטת שנכונה לכולם, כשלכל אחת יתרונות וחסרונות. אפשר לזכור את שעשה לנו עמלק ולהתחייב שבלילה הזה נמנע מהטעויות שנפלנו איתן בשנים קודמות. אם באמצעות התרסה בסגנון עידן; או בהיערכות מוקדמת שלכם וגם בהכנת הקרובים למשל בעזרת הוריכם, כדוגמת סיון; ואולי להבהיר למשפחה שאובר לחץ עלול לגרום לה להפסיד אתכם, כמו אצל גיא; ואפשר פשוט להחליק כמו מורן, בהבנה שסרט בורקס (כשל"פ) משפחתי הוא חלק מהמציאות של רבים.
ומי שבאמת מחפשים זוגיות "לדגמן" בחג הבא – רצוי לקדם זאת באופן חיובי ואקטיבי, באמצעות פלטפורמות להיכרויות או בחיים עצמם. והכי חשוב, אל תאפשרו לאף אחד להוריד את רוחכם ולהחמיר עם עצמכם. וזכרו שבסופו של דבר, הם עושים זאת בגלל שבאמת אוהבים אתכם ודואגים לכם.
למיזם של בילי ורוית לחצו כאן