"שוויון אמיתי בין נשים לגברים, צריך להתחיל במרחב הציבורי"

חברה טובה שלי היא טייסת בחברה מסחרית גדולה ומוכרת, מקצוע נחשק שגם בקרב גברים הוא נחשב למקצוע שעוסקים בו מעטים מאוד בשל הכישורים הנדרשים, המיומנות ושילוב תחומי הידע והיכולות שניתן באמצעותם להפוך לטייסים. במקרה של נשים, המצב הרבה יותר קשה. אותה חברה טייסת הודתה בפניי שהיא לא העלתה לחלוטין על דעתה, עד גיל 20 לפחות, שישנה אפשרות כלשהי עבורה להיות טייסת. נכון, מדובר כאן בשיחה פרטית על קריירה אישית, אבל חסמים והסללה של נשים לתחומים "נשיים" או תפקידים המתאימים ל"משרת אם" היא בעיה מקיפה שחוסמת נשים, בעיקר נשים צעירות בשלב עיצוב הזהות שלהן, לפתח קריירה משמעותית. החברה הטייסת שלי הייתה צריכה במקביל להתמודדות עם הקשיים בדרך לתפקיד הנכסף, להתמודד עם שבירה של תקרת הזכוכית שהייתה מורגלת אליה בימי נערותה.

תקרת הזכוכית לנשים מתעבה בצורה מאסיבית בימים אלה. 26 מנכ"לים גברים במשרדים הממשלתיים, היעדר כמעט מוחלט של נשים מהממשלה ובמיוחד משולחן קבלת ההחלטות. במקביל גם המגזר העסקי מדשדש עם ייצוג חסר של נשים בתפקידים בכירים. אך מעבר לכל המשרות הבכירות במשק שמאוישות כאמור ברוב מוחלט של גברים, יש לנו בישראל גם נוכחות חסרה של נשים במרחב הציבורי.

כך למשל בתל אביב, עיר פלורליסטית וסמל לדו קיום וקידמה, יש כ-1100 רחובות עם שמות של גברים חשובים ונחשבים יותר או פחות, לעומת 70 רחובות בלבד הקרויים על שמות של נשים, 511 רחובות נוספים, קרויים על שם מספרים שניתן להחליף מיידית בשמות של נשים. כאמור, נשים במרחב הציבורי כמעט לא קיימות. נערה שמתבוננת על שוק העבודה הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי ומתהלכת ברחובות הערים בישראל, צריכה לחפש בנרות דוגמאות של מנהיגות, מנהלות ומובילות בתחומן, על מנת שישמשו דוגמה ויתוו את הדרך להצלחה ואפשרות שוויונית להשיג את כל מה שכל גבר יודע שהוא יכול להשיג, באמצעות כישרון ועבודה.

מוזיאון תל אביב ועיריית תל אביב, חתמו עם איש העסקים איל עופר, על הסכם שכל פרטיו טרם נחשפו לציבור, על כך ששמה של הלנה רובינשטיין יוסר מביתן המוזיאון שקרוי על שמה ושמו של איל עופר יבוא במקומו. גם במקרה הזה, כמו במקרה של גשר יהודית, שהפך לגשר יצחק נבון, העירייה בחרה להסיר שם של אישה ולהחליף אותו בשם של גבר. דוגמה נוספת היא ראש ממשלת לשעבר גולדה מאיר, במרחב הציבורי בתל אביב, מצאו לה עד היום מיקום "מכובד" כשקרוי על שמה חניון הצמוד לבית המשפט ולמשכן אומנויות.

הדרת נשים מהמרחב הציבורי גורמת לתחושת מחנק אצל נשים. יש קו ישיר שמחבר בין הדרת הנשים במרחב הציבורי, להדרתן ממקומות קדושים (כבר היום רוב המבקרים במקומות הקדושים הם גברים). החל מקווי אוטובוס מופרדים שדורשים מנשים לשבת בחלק האחורי של האוטובוס ועד לשוק העבודה הפרטי והציבורי שבו מעל 90% מהמנהלים הבכירים בישראל הם גברים.

נערות שגדלות היום בישראל, חשופות למציאות שבה אין להן אופק לקריירה משמעותית בעתיד. נוכחות במרחב הציבורי באמצעות שמות וחשיפה, תפקידי הנהלה ומציאות שוויונית, חייבת להיות נר לרגליהם של מקבלי ההחלטות בכנסת, בעיריות ובחברות ממשלתיות וציבוריות. הגברת הנוכחות הנשית תאפשר לנערות לחלום, לקחת את הדוגמה המתאימה להן ולהבין שהיו בעבר נשים שהצליחו לשבור, כל אחת את תקרת הזכוכית האישית שלה – אם זו גולדה מאיר כראשת ממשלה ראשונה, או אם זו הלנה רובינשטיין שהצליחה להקים חברה מצליחה למוצרי קוסמטיקה במהלך תחילתה של המאה ה-20. בנוסף, יש בהיסטוריה היהודית נביאות, שופטות ונשים רבות שיכולות וצריכות לשמש דוגמה לדור העתיד. אם אנחנו באמת רוצים ורוצות עתיד שבו יש שוויון בין נשים לגברים, רצוי להתחיל אותו במרחב הציבורי ויפה שעה אחת קודם.

• הכותבת היא פעילה חברתית ומובילה עתירה נגד עיריית תל אביב ומוזיאון תל אביב