במסגרת שיטוטיי בפייסבוק קפצה לי מודעה מעניינת בזו הלשון: "העסק שלך מקדם שוויון תעסוקתי-מגדרי, איזון בין בית לעבודה ופועל ליצירת סביבת עבודה תומכת המקדמת נשים? משרד הכלכלה והתעשייה קורא לכם ולכן להגיש בקשות במסגרת תחרות 'אות העסקה בשוויון' עבור מעסיקים ומעסיקות שבלטו בשילוב נשים בעבודה באופן שוויוני". לפי המודעה המדוברת של משרד הכלכלה, המעסיקים והארגונים שייבחרו יזכו באותות ומענקים כספיים.
ביני לבין עצמי תהיתי אם אין גבול לציניות ולצביעות. אין ספק, עידוד מעסקים לקידום שוויון מגדרי ו"יצירת סביבת עבודה תומכת ומקדמת נשים" הוא מהלך חיוני ומבורך אך נדמה שבמשרד הכלכלה לא שמעו על הביטוי "דוגמה אישית". מדו"ח "ניתוח מגדרי של מנכ"לים במשרדי הממשלה, 2003-2024", שהוכן על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה ופורסם ביולי 2024, עולה כי מצב הייצוג של נשים בממשלת ישראל נמצא בשפל של לפחות 20 שנה: 2 נשים בלבד מונו למנכ"ליות (5% מכלל המינויים), וכיום לא מכהנת אפילו מנכ"לית אחת שמונתה באופן רשמי (כלומר – לא כממלאת מקום). שיא מפוקפק במיוחד.
צריך לומר ביושר – גם כאשר כיהנו כאן ממשלות קודמות, נשים סבלו מתת-ייצוג קיצוני בתפקיד מנכ"ליות. לפי דו"ח המכון הישראלי לדמוקרטיה, רק כ-16% מכלל המינויים למנכ"לים משנת 2003 ועד יולי 2024 – היו נשים (38 מתוך 235). עם זאת, וכפי שעולה גם מהדו"ח המדובר, בימים ששלטה כאן ממשלת בנט-לפיד חל שיפור דרסטי כששיעור המנכ"ליות שמונו עלה ל-39%. יתרה מכך, משרד הכלכלה בעצמו, זה שעומד מאחורי "הקמפיין הפמיניסטי", לא בדיוק מצטיין בקידום שוויון מגדרי. לפי דו"ח המכון הישראלי לדמוקרטיה, משרד הכלכלה והתעשייה נכלל ברשימה המפוקפקת של 13 משרדים בהן לא כיהנה אפילו מנכ"לית אחת בשני העשורים החולפים.
אבל גם בשנים האחרונות המשרד לא "מבריק" בתחום השוויון המגדרי. באוגוסט 2024 אישרה הממשלה את מינויו של המנכ"ל החדש של משרד הכלכלה והתעשייה, מוטי גמיש, לאחר פרישתו של המנכ"ל הקודם, אמנון מרחב. נכון, גמיש הוא אדם מנוסה וראוי לתפקיד (ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה כתבה עליו כי "התרשמנו מהמועמד, מניסיונו ומהיכרותו הטובה את תחומי העיסוק של המשרה והאתגרים העומדים לפתחו של משרד הכלכלה והתעשייה") אך אם השר ברקת כל כך מאמין בקידום שוויון מגדרי היה ביכולתו להפגין קצת גמישות ולאתר– די בקלות, אני מניח – אישה ראויה למשרה.
מעבר למחסור במנכ"ליות, חשוב לזכור שבממשלה הנוכחית מכהנות 5 שרות בלבד – שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי ("אנחנו אופוזיציה לוחמת. אין כאבי בטן על חיילים או מקרי אונס") רגב, השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק, שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל והשרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן (שלא טרחה להגיע לדיון התמיכה במתלוננות נגד אייל גולן בוועדה לקידום מעמד האישה, ולמעלליה נחשפנו בתחקיר החשוב של יוסי מזרחי ודפנה ליאל). גם שרות אלו, אם להתבטא בעדינות, אינן דוגמה ומופת בתחום העצמת נשים. כל זאת עוד לפני שדיברנו על המפלגות החרדיות בקואליציה, ש"ס ויהדות התורה, בהן אף אישה לא יכולה להשתלב.
הקמפיין של משרד הכלכלה והתעשייה, המתגמל מעסיקים וארגונים שמקדמים שוויון מגדרי, הוא יוזמה ראויה בבסיסה. היא הייתה יכולה ליהנות ממעט אמינות (לא המון, עדיין מדובר בממשלה שהעומד בראשה משקר ללא הרף) אילו המשרד עצמו – וממשלת ישראל בכללותה – היו מחילים על עצמם את כללי השוויון והצדק.
הכותב הינו תומר פלג, יועץ תקשורת