עוד שנה עומדת להתחיל ולהורים עם ילדים שיש להם אתגרים בבית ספר, רגשיים, לימודיים, חברתיים או התנהגותיים זו יכולה להיות שנה קשה של טלפונים, פגישות אצל המנהל, הערות במשוב ובעיקר חוויה של חוסר תקשורת בינינו לבין הצוות, כזה שנותן לנו ההורים חוויה שלא מספיק רואים או מכירים את הילד שלנו. מהצד השני גם הצוות החינוכי מרגיש שאנחנו ההורים לא מגוייסים מספיק, שאין התקדמות והמפסיד העיקרי הוא הילד. אני פה להגיד שאפשר לעשות אחרת, אפשר ליצור תקשורת טובה עם הצוות החינוכי ולייצר ביחד שיתוף פעולה כדי שהילד שלכם וגם אתם תחוו את השנה אחרת.
1. שוחחו עם המחנכת – אם יש לילד שלכם קושי שאתם כבר יודעים עליו, שווה כמה ימים אחרי תחילת שנה, להרים טלפון למחנכת ולשתף אותה. אני תמיד בעד לשלוח הודעה ולשאול מתי נוח לה לדבר או להתקשר בשעות שהיא הגדירה כשעות שיחה.
חשוב בשיחה לשמוע ממנה איך היא חווה כבר את הילד שלכם ולאחר מכן לשתף אותה בקשיים/בחוזקות שלו וגם מה עבד איתו בעבר. אתם ההורים מכירים הכי טוב את הילד שלכם ויכולים לסייע לצוות.
אם לילד יש הרבה מורים, שווה להשקיע זמן ולדבר עם כולם כדי שיכירו את הילד שלכם טוב יותר. הטלפון שלכם יעזור למורה לזכור אותו ויגדיל את הסיכוי שהוא ישים לב לקשיים שלו
2. הגיעו מוכנים – לכל שיחה עם צוות בית הספר חשוב להגיע לשיחה מוכנים ולדעת מה המטרה שאתם רוצים להשיג גם אם בית הספר הוא זה שיזם את השיחה. אם זו שיחה של תחילת שנה, חשוב שתגיעו עם מטרה אחת שהייתם רוצים לקדם ביחד עם בית ספר ועם הילד וביחד תחשבו איך אפשר לסייע לילד שלכם. לבתי הספר יש היום הרבה תקציבים למענה רגשי/לימודי וחשוב לראות איך בית ספר יכול לסייע לילד.
חשוב לבוא לפגישה עם הדרכים שאתם מסייעים כבר לילד ולייצר את החיבורים. אם הילד בטיפול רגשי שווה לחבר את המטפל/ת למחנכת וליועצת שיאפשרו לבית ספר להכיר אותו טוב יותר וגם יסייעו לגבש תוכנית משותפת לסייע לו.
בסיום הפגישה חשוב לבקש סיכום שיחה וגם לשריין תאריך לפגישה נוספת כדי לבדוק התקדמות של הילד וגם לדייק מענה.
3. תנו אמון בצוות החינוכי – חשוב לזכור שהמחנכת וצוות של בית ספר הם השותפים שלכם לחינוך של הילד ושהדרך הכי טובה לקדם את הילד שלכם היא לעבוד בשיתוף פעולה. בנוסף הצוות פגש עשרות תלמידים כמו הילד שלכם, עם אתגרים דומים לאורך השנים ומעבר לכלים שיש לו לסייע לילד חשוב להקשיב למה שיש לו להגיד. לפעמים מה שהצוות יגיד לא ימצא חן בעינינו או יהיה לנו קשה לשמוע, זה לגמרי מובן. יחד עם זאת חשוב לבוא עם ראש פתוח ולא לפסול את מה שהצוות אומר. אני מאמינה ששווה תמיד לבדוק ולדעת מה מקור הקושי של הילד, כדי לתת מענה מיטבי. גם אם תקחו לנוירולוג כי הצוות יחשוב אולי שיש בעיה של קשב וריכוז ההחלטה על הטיפול היא שלכם בלבד ולבית ספר אין שום סמכות להחליט או לדרוש טיפול שאתם לא מסכימים לו. יחד עם זאת הבנת הקושי תאפשר לתת מענה נכון לילד ותאפשר התקדמות משמעותית בפרק זמן קצר.
אפשר גם להחליט בפגישה מה באחריות שלכם ומה באחריות של בית הספר וביחד לחשוב על דרכים לקידום הילד. למשל אתם אחראים שהילד יגיע בזמן לבית ספר עם כל הציוד הנדרש ובית ספר נדרש לסייע לו ללמוד בכיתה ולבצע את המטלות בשיעור, על ידי עידוד, טבלת עיצוב התנהגות, עבודה עם חברים ועוד.
4. מודעות לרגשות שלנו ההורים – אני זוכרת שכשהבנתי שאיתמר לא יתקבל לתוכנית אמירים, תוכנית העשרה לתלמידים שעברו את שלב א' של מבחן מחוננים, הייתי מבואסת ממש. הרגשתי תחושת החמצה אמיתי ואפילו כישלון בהורות.
לקח לי זמן ועבודה אישית להבין שהאכזבה שלי נבעה מהציפיות הגבוהות שהיו לי ממנו ובעיקר מעצמי ומההורות שלי. לעשות הפרדה בין הרצונות והצרכים שלו לאלו שלי וגם לשחרר את הציפיות.
כהורים חשוב להבין למה קשה לנו עם הקושי של הילד ומה זה מפעיל אצלנו.
לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו הורים לא מספיק טובים, יש לנו ציפיות גדולות ואנחנו חווים אכזבה, יש פעמים שהילד מזכיר אותנו ואת הקשיים שהיו לנו.
מה שמאוד משפיע על התגובות שלנו לחוויות של הילד זה כשיש קושי חברתי לפעמים מזכיר את החוויות שלנו מבית הספר או אפילו הפוך לחוויות שלנו.
כשאנחנו מבינים למה קשה לנו אפשר לטפל ולשים לב להתנהלות שלנו.
אם נבין את זה נוכל לראות איך אפשר להיעזר טוב יותר בצוות החינוכי וניקח דברים בפרופוציות.
כותבת הטור היא דורית חרמון , מנהלת מרכז הורות בת-ים, מנחת הורים, מומחית בתקשורת הורים-צוותי חינוך, ומחברת הספר "בשביל הסמכות, הדרך להורות מאושרת, בטוחה ורגועה".