פייסבוק: האם זה יאיר לפיד האמיתי?
"זהו הטוויטר הפרטי של דב אלפון, שבמקרה הוא העורך הראשי של הארץ", מספרת שורת הביוגרפיה בטוויטר של אלפון. החשבון אינו פומבי, ורק מי שאלפון מאשר יכול לצפות בעדכוניו. אלפון בחר להפריד בין דמותו הציבורית לבין זו האינטרנטית האישית, הפרטית.
"זה עומד להיות הטור הכי 'מטעם' שקראתם אי פעם", כתבה לילך סיגן בטור חריג שהוקדש לתביעת חברת גלובוס לבטל את החלטת הבוררות בסכסוך שלה עם חברת רציו, בטענה שזו עירבה בתהליך עבריינים בכירים. למה חריג?
1. כי בעלה של סיגן, ליגד רוטלוי, הוא יו"ר החברה ומבעליה.
2. כי סיגן היא לא רק אשת איש עסקים, אלא עורכת בכירה ב"גלובס", אחד מהעיתונים שמדרך הטבע סיקר את הפרשה בצורה נרחבת.
3. כי סיגן שיגרה רמזים עבים לגבי זהות העיתונאים ה"שיכורים מכוח, קנאים, פועלים ממניעים אישיים, לא מקצועיים ולא עוצרים לחשוב איזה נזק הם גורמים, ואולי אפילו חיים של מי הם מסכנים. ידם קלה על ההדק", ש"לפעמים [...] צצים במקומות הכי פחות צפויים. איפה? כרגע רק אומר ש'אין תגובה'".
4. כי הטור לא פורסם בעיתונה, אלא בעמוד הפייסבוק שלה ובמוסף הכלכלי המתחרה של "ידיעות אחרונות".
סיגן בחרה לא להפריד בין דמותה הציבורית לבין דמותה האינטרנטית האישית
הפאזה החברתית-שיתופית-קהילתית של האינטרנט משמשת אישים וגופים לשיחה ישירה עם הציבור, שיחה שבעבר הם נאלצו לקיים דרך התקשורת, בתיווכה ובכפוף לרצונה.
ב-2003, כשהיחצן רני רהב כעס על הביקורת של העיתונאית דאז שלי יחימוביץ' נגד מעסיקתו דאז שרי אריסון, הוא שלח מכתב נזיפה בתפוצה רחבה לאנשי תקשורת, ואלה פרסמו את המכתב. ב-2010, כשרהב ביקש לבקר את אנשי תאטרון הקאמרי שהודיעו שלא יופיעו באריאל, הוא פרסם על זה סטטוס בפייסבוק.
העיתונאי יאיר לפיד פתח עמוד פייסבוק, שבו הוא משתף במשנתו החברתית ומכין את המצע לכניסתו לפוליטיקה. ג'ודי שלום ניר מוזס, בעלת תוכנית רדיו שבועית ברשת ב' וטור בוואלה, בחרה בפייסבוק למתוח ביקורת חריפה על הצ'ילבה הוותיק, סגן שר החוץ דני איילון, שהשפיל את שגריר טורקיה: "לאט-לאט דני איילון האפס גומר לנו את היחסים הדיפלומטיים עם כל המדינות, ואין פוצה פה. לא ייאמן". הזמרת מיכל אמדורסקי השתלחה בפייסבוק שלה בגיא פינס על אייטם ששידר על נפילת הביקיני שלה בשידור: "גיא פינס ימכור גם את אמא שלו אם היא תספק לו איזה אייטם!!!! [...] עלוב נפש".
סיגן היא עורכת בכירה ב"גלובס", כאמור, וכותבת שם טורי דעה. לפיד יכול לפרוש את משנתו באולפן שישי שהוא מגיש בערוץ 2, בטורו השבועי ב-7 ימים, בטורים ובכתבות בשאר חלקי ידיעות אחרונות. לרהב יש כתובות אימייל וטלפונים של אלפי עיתונאים ומובילי דעת קהל. שלום ניר מוזס, מבעלי ידיעות אחרונות ואשת שר, מחזיקה בטור בוואלה ותוכנית רדיו ברשת ב'. אמדורסקי מגישה תוכנית בערוץ 24. אז למה הם צריכים לדבר בפייסבוק?
כי בפייסבוק אפשר להגיד דברים שלא היו נשמעים נכון באקוסטיקה של הבמות האחרות שיש להם. כדי שלא ייתפסו מנצלים את הבמה המקצועית שלהם לעניינים אישיים. כי מוקדי הכוח הישנים נשחקים, ופייסבוק ודומיו הולכים ומתחזקים. כי אפשר לענות לגולשים ולנהל איתם שיחות. וכדי שיוכלו להתבטא בלי צנזורה עריכתית, בנוסח אישי ולא ממלכתי, ולעתים בבוטות.
למרות זאת, אנשי התקשורת הנ"ל מודעים היטב לעיניים הציבוריות שקוראות כל מילה שלהם, ויודעים שאינם יכולים להתבטא בחופשיות מוחלטת כפי שהיו מדברים בשיחת סלון עם חברים. הם כבר למדו את הלקחים, כמו למשל מוזס, שנאלצה למחוק את התבטאויותיה נגד איילון. תמים יהיה לחשוב, שבפייסבוק אנחנו מקבלים את יאיר לפיד האמיתי. ואני אומר זאת בצער.
* גילוי נאות: אני מפרסם כתבות ב"מוסף הארץ"; לילך סיגן היא העורכת האחראית של מוסף "פירמה" של גלובס, שם אני מפרסם טור קבוע.
עידו קינן הוא בלוגר ("חדר 404"), עיתונאי אינטרנט ותקשורת ומומחה לתרבות דיגיטלית





React to WordPress